אחת מהסיבות בגללן קשה "להוציא" סיפורים מאנשי שדרות, היא התחושה של רבים מהם כי הניסים שסביבם הפכו כבר לחלק משגרת היום-יום. כשתשאל אותם הם יאמרו לך שבוודאי מדובר בניסים, אולם, "לא כאלה ששווה לספר עליהם או לכתוב עליהם בספר". זה כאילו חלק מהחיים, הם אומרים, ועל דברים כגון אלה כבר נאמר כי "אין בעל הנס מכיר בניסו".
כזהו למשל סיפורו של אסף המתגוררר בשדרות בשנים האחרונות, לאחר שהוא ומשפחתו הגיעו לעיר בכדי לתרום למערכת החינוך ולחזקה. אסף מאמין גדול בחינוך ולדעתו החינוך הוא גם זה שיקבע את עתיד המדינה.
לאסף יש הרבה סיפורים, אפילו הרבה מאוד. לדעתו היה אפשר לחבר ספר על כל אדם בשדרות אם כל אחד היה מספר את סיפורו האישי. לדעתו דווקא הסיפורים הקטנים הם המעניינים. סיפורים על החלטות בשבריר של שנייה. שם נמצאים הניסים הללו שהם לכאורה "חלק מהחיים".
גם לאסף קרו כבר כמה וכמה ניסים שכאלה. האחרון שבהם קרה רק לפני מספר שבועות, כשנסע במכונית שלו במוצאי שבת כשלפתע נשמעה התראת "צבע אדום". "לא ידעתי אם לעצור במקום או להמשיך הלאה בנסיעה", הוא מספר. "בהחלטה של שנייה החלטתי להמשיך עוד כמה מטרים ואז נעצרתי. בדיעבד התברר שההחלטה הזאת הצילה את חיי. ראיתי במראה של הרכב את הקסאם נוחת מאחורי הרכב ומתפוצץ לאלפי רסיסים. הטיל נחת בדיוק במקום שבו עמדתי כמה שניות לפני כן. אין לי הסבר למה החלטתי בסוף להמשיך הלאה עם הרכב. האמת היא שדברים שכאלה קורים כאן כל כך הרבה, עד שאתה מבין שיש מישהו שנותן לך בראש "מחשבות של חיים". אתה ממש מרגיש את זה".
