הציונות הדתית ראתה בעיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל ובמתן תוכן משמעותי ליהדות ממלכתית זו את אחת ממטרותיה החשובות ביותר. ראשוניה וראשיה הקדישו את עיקר מאמציהם הפוליטיים, הפרלמנטאריים והציבוריים לחקיקה דתית ענפה שנועדה להבטיח את צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בעשורים הראשונים נחקקו קרוב לשבעים חוקים הקשורים ליחסי דת ומדינה ובכללם חוק השבות, חוק הרבנות הראשית, חוק שירותי הדת, חוק בתי הדין הרבניים, חוק החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, חוק נישואין וגירושין ועוד. לכאורה, ניתן היה להניח שבאנו אל המנוחה ואל הנחלה והשגנו את מטרתנו העיקרית להבטיח את עתידה היהודי של המדינה. אולם, בבחינה מדוקדקת יותר ניתן לומר בוודאות כי אף אחד מהחוקים שנחקקו איננו מושלם ואיננו ממלא את מטרותיו במלואן. לכל חוק נמצא עוקף חוק.
למעשה באף תחום לא הצלחנו להשפיע במאת האחוזים על התנהלות המדינה על פי משנתנו, אף על פי שהוסדרה חקיקה שהייתה אמורה לתת פתרון מלא. בכל חוקי דת ומדינה – שבת ומועדי ישראל, נישואין וגירושין, כשרות, גיור ועוד – אף על פי שהצלחנו בהסדרה חוקית של הנושא, חרף כך המציאות מלמדת כי ההסדרה החוקית אינה מושלמת. אף על פי שהחוק בישראל קובע כי נישואין יהיו דתיים בלבד, קרוב לשליש מהנישאים בישראל אינם עושים זאת כדת משה וישראל. אף על פי שחוק שעות עבודה ומנוחה קובע איסור עבודת יהודים בשבת ללא היתר, המציאות מלמדת כי בשבת מתבצע כ-40% מהיקף המסחר השבועי ומועסקים בה למעלה מ-400 אלף איש באופן בלתי חוקי, ואין איש פוצה פה ומצפצף. כך גם בכל תחום ותחום בו הצלחנו להשפיע על אופייה היהודי של מדינת ישראל – הן בחקיקה והן בהסדרים אחרים.
הפער בין החקיקה לבין המציאות אינו מצטמצם רק לחוקי דת ומדינה ואינם יוצאים דופן בכך. בתחומים נוספים ניתן להראות כי חרף חקיקה מסודרת, במציאות מתברר כי אף שההלכה קיימת אין מורים כן. לדוגמה, חוקי העבודה. מדינת ישראל מובילה במערכת חוקי עבודה מתקדמת ומסועפת שנועדה להבטיח הגנה על עובדים ושמירת זכויותיהם. מאידך, בכל מבחן ומחקר שנעשה עולה כי אין אכיפה ראויה מטעם המדינה וקיים פעם משמעותי בין החקיקה לבין המציאות, בין האות הכתובה בחוק לבין המתרחש בפועל. גם חוק שעות עבודה ומנוחה, שביסודו אינו חוק דתי אלא סוציאלי, אינו מקוים לא רק מסיבות דתיות אלא גם מסיבות כלכליות – חברתיות.
אשר על כן, צריך להיות מובן וברור כי אין אנו יכולים לסמוך אך ורק על החקיקה. תמיד צריך להבטיח גם את התמיכה החינוכית, התרבותית, האתית המקובלת בחברה. "וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה" (ע"ז לו(.
לכל חקיקה צריך שתהיה תשתית ראויה של הסכמה. ככל שתהיה ההסכמה רחבה יותר, כך יובטחו ביצוע ויישום רחבים יותר של החקיקה.
הסכמות בין פוליטיקאים ומפלגות, אף שהן הכרחיות לחקיקה, אינן מהוות תשתית ראויה ומספקת של הסכמה. הן הכרחיות לצורך השלמת תהליך החקיקה שהרי לכל חוק צריך שיהיה רוב בכנסת, זהו תנאי הכרחי אולם לא מספיק. אין זה נדיר שנחקקים חוקים בכנסת לטובת השקפת עולם זו או אחרת או אינטרס פוליטי כזה או אחר רק מפני שהממשלה נדרשת לתמוך בחוק כדי להבטיח את שלמותה ואת הישרדותה. לאמור, שיטת הממשל הקואליציוני והצורך של מפלגת השלטון להבטיח את תמיכת יתר המפלגות הקואליציוניות בממשלה מכריחה אותה, לעתים לא רחוקות, לתמוך בהצעות חוק אף על פי שהן מנוגדות לחלוטין להשקפת עולמה. בשנת תשס"ב (– 2002) תמכה הממשלה בחקיקת "חוק הלפרט" – חוק שהגדיל באופן משמעותי את קצבאות הילדים מהילד הרביעי ואילך. ברור ומובן שחוק זה הגדיל באופן דרמטי את קצבאות הילדים למשפחות ברוכות הילדים, שהציבור החרדי נמנה כמעט כולו על משפחות אלה. ההגזמה הקיצונית של "חוק הלפרט" גרמה לכך שלא חלפה אלא כשנה והממשלה החדשה לא רק שביטלה את "חוק הלפרט" אלא גם בצעה קיצוץ חד בקצבאות הילדים שהונהגו לפני "חוק הלפרט".
זוהי דוגמה מובהקת שגם אם מפלגה מסוימת ניצלה הזדמנות והצליחה להגיע להישג חקיקה כתוצאה מניצול הזדמנות פוליטית, הישג זה כנראה לא יהפוך למציאות לאורך זמן. בהזדמנות הראשונה הוא יבוטל.
המאבק שלנו אם כן, הוא כיצד לבנות את דעת הציבור כדי שניתן יהיה להבטיח שחוקי דת ומדינה שאנו מעוניינים שיבוצעו הלכה למעשה והחוקים החדשים שנרצה לחוקק ושיבוצעו במציאות, יוכל הציבור לעמוד בהם.
מאזן הכוחות הפוליטי כיום בכנסת והרכב הקואליציה הם כאלה שקשה מאוד לבצע 'מחטף' חקיקתי לטובת חוק ביחסי דת ומדינה. אי אפשר כיום לתאר תהליך חקיקה חד צדדי בין אם מדובר שהוא לטובת 'הדתיים' ובין אם מדובר שהוא לטובת 'החילוניים'. הדרך היחידה כיום להבטיח חקיקה יציבה לאורך זמן שגם תתבצע בשטח, היא להשיג הסכמה רחבה ככל האפשר, לא רק בין המפלגות אלא גם בדעת הקהל.
מהלך בלתי נמנע הוא לעשות חשבון נפש והפקת לקחים מהחקיקה הדתית שהצטברה ב-62 השנים האחרונות ולהסיק מסקנות על אלו חוקים צריך לעבוד כדי להשיג הסכמה לאומית רחבה, אילו חוקים ישנים נחוץ להתאימם לרוח התקופה ולהסכמה הרחבה בציבור, ואילו חוקים חדשים צריך לחוקק בתנאים אלה, אם בכלל.
ח"כ זבולון אורלב
יו"ר סיעת "הבית היהודי- מפדל החדשה" בכנסת
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
