לפני קום המדינה, ציפה הריא"ה הרצוג שמשפטי המדינה יהיו ע"פ ההלכה. הוא התחיל להכין יחד עם רבנים ומשפטנים נוספים, בסיס לחוקת מדינה ע"פ ההלכה, אבל זה לא קרה. היו עוד רבנים שחוו את קום המדינה ועסקו רבות בשאלות תורה ומדינה, וגם כיום יש רבנים שעוסקים בענין, ומתפרסמים דברים כמו בקבצי תחומין, כת"ר, ועוד. חוק המשפט העברי (תש"מ- 1980) שקבע, שבמקום שיש אי בהירות או חסר בחוק הישראלי יש לפנות למורשת המשפט העברי, האיץ עוד במעט את העיסוק הכללי במשפט העברי, ואכן המתעניינים בתחום זוכים ליבול משובח של ספרות בנושא, חוות דעת משפטיות הלכתיות בסוגיות שעומדות על סדר יומה של מערכת המשפט. יש שצמצמו מאד את השימוש בחוק הזה, ויש שופטים, בעיקר שומרי תורה ומצוות שהם גם תלמידי חכמים, שמיצו את האמור בחוק זה, וכתבו פסקי דין מעמיקים שמבוססים על ההלכה. מאידך, היו משפטנים שהתנגדו עקרונית לנסיון לחבר את ההלכה לחוקי הכנסת ומערכת המשפט בטענה שזהו עירוב מין בשאינו מינו. יש משפט התורה ויש משפט המדינה, ואין שום הגיון בכך ששופט שלא למד את מקורות המשפט העברי כראוי וכנדרש, יפסוק ויכריע בשיטת משפט שאיננה מוכרת לו. אך ככלות הכל, ההשפעה של כל העשייה המבורכת הזו על כלל מערכת החוק והמשפט היא קטנה מאד. מערכת החוק והמשפט של מדינת ישראל איננה מזוהה כמעט עם מורשת המשפט העברי, ובאופן רחב יותר השיח הציבורי במדינה איננו מזוהה בצורה משמעותית עם המורשת והתרבות היהודית לדורותיה. זה לא מספק שהשבת והחגים הם ימי השבתון, ושהלוח העברי וסמל המדינה, ואולי עוד סממנים, מזוהים עם המורשת היהודית.
לאחר שנות גלות ארוכות, יש צפייה לפחות אצל שומרי תורה ומצוות שזהותה של המדינה ולאו דוקא במה שמתרחש בין כתלי הכנסת ובית המשפט, תהיה יהודית יותר, יותר ערכית, יותר מחוברת לשורשים. זוהי התפילה השגורה בפינו שלוש פעמים ביום: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה… את צמח דוד עבדך". ניתן להתרשם שגם מבין אותם שאינם מוגדרים כשומרי תורה ומצוות, אך יש להם זיקה וקשר למסורת היהודית, היו רוצים גם כן שאופייה היהודי של מדינת ישראל יהיה בולט יותר, משהו עמוק יותר גם במהות. ציבור שמגדיר עצמו כמסורתי או עם קשר כלשהו למסורת היהודית אמנם לא יאבקו על כך. הם לא אוהבים כפיה, ולא אוהבים את העסקנות והפוליטיזציה של היהדות, אבל נדמה שהם רוצים במדינה בעלת זהות יהודית יותר, וכשהדברים מוסברים ומנומקים הם גם מקבלים. יהיו תמיד מי שיזהירו מכפיה דתית, מפני תפיסות חשוכות ופרימיטיביות, כתפיסת עולם אחרת או כנסיון פופוליסטי למשוך תקשורת לכמה זמן, אבל לא צריך להיבהל. התחושה היא שמדובר על מיעוט שהוא אמנם לא קטן אבל קולני, ולא עמדת הרוב הדומם. כשדברים נעשים בתום למען הדבר עצמו, וללא כל אינטרס צר אחר, יש גם סיעתא דשמייא והם יזכו גם לאהדת הרוב. גם מבין מי שלא מחובר כ"כ לתורה וליהדות, לא שמח עם תופעות חברתיות שליליות, מרגיש מאד לא נח עם האווירה ברחוב, ומחפש משהו אחר, ואולי המאור שבתורה יאיר לו.
איך מקדמים תהליך שבמדינת ישראל, החוק, המשפט, השיח הציבורי שבה, יתנהל בזיקה קרובה יותר למורשת המשפט העברי, לשורשים הרוחניים- תרבותיים ההיסטוריים של עם ישראל, ממתן תורה עד היום, ולא רק כפולקלור חיצוני בעיקר בחגים? הקריאה לציבור הציוני דתי, נציגיו, מנהיגיו, רבניו, מחנכיו וכל שמבין את הערך והחשיבות של מדינת ישראל, שאכפת לו מאד גם מהזהות היהודית שלה, להיות בצמתי ההכרעה וההשפעה, ללמוד את הנושאים הנידונים על כל צדדיהם ולהביע עמדה יהודית שורשית ומוצקה שמבוססת על המקורות, ההלכה המוסר, וההגות היהודית. צמתי ההכרעה וההשפעה הם רבים. במערכות השלטון והמשפט, בתקשורת לצורותיה, בהשתתפות פעילה בכנסים משמעותיים שעוסקים בתחומים שונים שעומדים על סדר היום, בהצגת ניירות עמדה במקומות בהם נקבעים דברים, להיאבק על הכתוב בהם, באמצעות לימוד, הסברה ושכנוע, ועוד. בכל המקומות הללו, יש גם ליזום ולהציע תובנות ועקרונות ולנסות להוביל בהם. העמדה היהודית המוצגת, צריכה להיות בהירה ומובנת, מושקעת ומובנית, מנוסחת ומסוגננת בשפה מודרנית ועכשווית, תואמת למציאות הקיימת, ולאחר שהנושא נלמד היטב על כל צדדיו המקצועיים והפרקטיים, וכמובן ההיבטים היהודיים- הלכה, מוסר, הגות, בהתאם לנדרש. הכיוון הוא ליצור אווירה ציבורית שמעוניינת בזה מתוך רצון וללא כפיה, מתוך הבנה ובשלות, בנועם ובהסברה נאותה. אין ספק ששדולה כמו זו של 'צהר' בכנסת היא תרומה חשובה, והיא נוכחות משמעותית באחת הצמתים החשובים. כדי להרחיב את המעגל העשיה בענין, צריך להכשיר עוד אנשים מתאימים שיש להם רקע תורני מבוסס ורחב, ויכולת להתמחות בסוגיות שונות, ולגבש בעקבות כך עמדה יהודית. נדרש לזה כסף ומשאבים רבים, וחבל שעד היום עדין לא נמצאו מבין בעלי היכולת כאלה שמבינים את חשיבות הענין, ושיש בכוחם גם להשקיע את המשאבים הנדרשים למימוש אתגר חשוב כמו כזה.
האתגר להעניק תוכן יהודי יותר למדינה מוטל על כולם לא רק על קבוצת בודדים שתעמיק ותעסוק בצורה ישירה בענין. לשאול, להתענין, לעורר שיח רציני ונוקב בכל מקום בו אדם נמצא, בקהילתו, במקום עבודתו, בחברה הקרובה לו, במה בא לידי ביטוי היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקראטית. הצפת הנושא תעורר ענין, ותביא גם לחשיבה מחודשת ומרעננת אצל הכל.
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני צהר
