בכיתה ד' אמרה לי המורה לחשבון משפט שנחרת בזכרוני: "לא חשובה רק התוצאה אלא גם הדרך". המורה בדקה מבחן שבו הצגתי תשובה נכונה אך ללא הדרך לפתרון. לא הבנתי אז מדוע הדרך חשובה; הרי במבחן התוצאה עמדתי והגעתי ליעד, אז מה זה משנה איך הגעתי אליה? שנים חלפו. בגרתי ולימים גם הבנתי את התשובה, אולם מכיוון שונה לחלוטין.
בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם במהלך ששה ימים, שבכל אחד מהם נבראים חלקים אחרים בבריאה: האור, הים, היבשה, הצמחים, החיות והאדם.
ביום השלישי, שבו נאמר פעמיים "כי טוב", נבראו הצמחים:
"ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עשה פרי למינו, אשר זרעו-בו על הארץ" (בראשית א, יא)
הקב"ה מצווה את האדמה להצמיח דשא, עשב ועצי פרי והיא אכן עושה כן:
"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו" (שם יב).
אלא שמבט מדוקדק יראה כי ישנו הבדל בין הציווי לנעשה בפועל. הקב"ה מצווה את האדמה להוציא עץ פרי עושה פרי אבל האדמה הצמיחה עץ עושה פרי. הקב"ה מצווה להצמיח עץ שגם הוא עצמו, כלומר הגזע, הענפים והעלים הם בעלי טעם כמו זה של הפרי. הארץ חטאה, "פספסה" והצמיחה עץ רגיל שעושה פרי.
הרב קוק מבאר את הדברים ומסביר כי טעם נטיעת העץ הוא הפרי שהוא מצמיח. כלומר העץ הוא האמצעי – הדרך ואילו הפרי הוא היעד.
הציווי האלוקי ביקש לשוות גם לעץ טעם של פרי ובכך להפוך את העולם למקום שבו גם לתהליך יש תחושה והרגשה של מטרה.
אדם שמתחיל מסע ארוך וקשה ולאחר קילומטרים רבים מגיע ליעדו, בודאי הוא חש תחושה טובה וסיפוק אדיר. הסיפוק איננו מבטל את הקושי שהיה לו מהדרך הקשה והארוכה. מן הסתם היו גם לא מעט פעמים בהם הוא כמעט והתייאש.
בעולם של "עץ פרי עושה פרי" אדם שהולך במסע מפרך היה מקבל כח ואומץ מהדרך שהייתה הופכת קלה יותר ואולי אף מהנה.
הדרך והמטרה נמצאים בכל שלבי החיים שלנו – לימודים, עבודה, זוגיות והתפתחות אישית. אנו מסמנים לעצמנו מטרה שברצוננו להגיע אליה, יעד אותו אנו מבקשים לכבוש ומתחילים במסע. כמה אושר ושמחה היו יכולים מנת חלקנו לו לדרך היה טעם כטעם הפרי. היינו עושים את העבודה בשמחה ובהתלהבות ועם הרבה מוטיבציה.
לצערנו הארץ, כלומר הארציות, גרמה לכך שהציווי לא בוצע במלואו ואנו חיים במציאות חסרה שבה הדרך למטרה מלווה בקשיים ובאתגרים שלא פעם מקשים ומסתירים את המטרה והיעד.
דווקא משום כך המורה לחשבון צדקה. הדרך חשובה, אך לא רק כדי למצוא שגיאות, אלא גם כדי להינות ממנה ולהפיק את המרב מהדרך שגם בה לעתים מסתתר לו טעם הפרי
כותב המאמר:
מאיר מימון, ר"מ בישיבת בנ"ע, ימה אלקנה
