בחברה הישראלית, כמו בכל חברה – יש הרואים את החצי המלא של הכוס, ויש את החצי הריק. שניהם כמובן צודקים. טובים מהם אלו הרואים בחצי הריק של הכוס אתגר, ומאמינים שבכוחם לממשו, או כפי שניסח זאת רבי נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי הלכות, אורח חיים, משא ומתן ד,יז).
כיצד ניתן להעניק לחברה בישראל אמונה ביכולתה לתקן? הדרך הטובה ביותר לטעת אמונה ביכולת לשנות את המצב, היא להוביל את האדם למאמץ לשינוי המציאות, ולחווית הצלחה .
הצעת חוק מחויבות אישית התש"ע-2010 שאותה אני מקדמת, מבקשת ליישם עיקרון זה על ידי הכללת התרומה למען החברה כחלק מובנה ממסגרת מהלימודים התיכוניים בכל בתי הספר בישראל. על פי ה'מבט היהודי' גמילות חסד היא ערך עליון: "התורה תחילתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד" (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן ד). מדינת ישראל היא מדינה המעניקה לאזרחיה איכות חיים גבוהה, ולכן הכרת הטוב, תרומה והתנדבות לחברה מהווים חובה מוסרית מתבקשת.
על רקע אדישותם של צעירים למתרחש סביבם ומעורבותם הנמוכה במטרות חברתיות ואף פוליטיות צורמת לי העובדה שתלמידי ישראל נדרשים לעבור מבחני ידע בלבד. את אדישותם של הצעירים לא נשנה באמצעות הרצאות ומבחנים – טובים ככל שיהיו. הדרך הראויה היא יישומם של ערכי התנדבות ומעורבות הלכה למעשה – "ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצווה טז). הצעת החוק, מטרתה לכלול תרומה למען הקהילה כנוהל כלל-ארצי, , תוך פיקוח צמוד ומבוקר של משרד החינוך..
נתינה לאחרים אינה מביאה רק לאופטימיות, אלא גם לאהבה וקרבה. הרב אליהו דסלר, מגדולי הרבנים הוגי הדעות בדור הקודם, טען טענה מהפכנית. לטענתו, בניגוד לעמדה המקובלת שעל פיה אנו מעניקים לאנשים רק בשל אהבתנו אליהם – גם המשפט ההפוך נכון: אנחנו לומדים לאהוב את מי שאנו מעניקים לו, ובלשונו: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה" (מכתב מאליהו, קונטרס החסד). כתוצאה מתפיסה זו קבע הרב דסלר כי דרך המלך ל"אהבה" היא "נתינה", וכלשון המדרש: "אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הווה נושא ונותן בטובתו" (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ב). כך גם ביחס לחברה ולמדינת ישראל: צעיר וצעירה שייתנו מעצמם לטובת החברה, ירגישו כי חלק מהם מושקע בחברה הישראלית ויאהבו אותה בכל ליבם.
היכולת המוסדית למלא את "חצי הכוס הריקה" תלויה במידה רבה ביכולותיה הכלכליות של מדינת ישראל, ואלו כמו של כל מדינה – מוגבלות. הפוטנציאל האנושי של אזרחי המדינה, לעומת זאת, הוא כמעט בלתי מוגבל. אם רק נשקיע בטיפוחו, נעצב מדינה בעלת יכולות הולכות וגדלות.
