בעוד שבועיים יפתח בירושלים הקונגרס הציוני הל"ו, בו ישתתפו מאות צירים משלושים וארבע מדינות ברחבי תבל. במשך שלושה ימים ידונו משתתפיו בנושאים הקשורים לציונות ולעתידו של העם היהודי. ובין היתר: החינוך היהודי-ציוני בתפוצות, הגשמה ציונית, פיתוח מנהיגות צעירה ויחסי ישראל בתפוצות, כאשר הנושא המרכזי הוא "הציונות בהתחדשות מתמדת".
בפרשת השבוע נקרא אודות ראשי בני ישראל הנשלחים על ידי משה לתור את הארץ. ובשובם יש בפיהם בשורות לא מרנינות והם מציירים תמונה עגומה על המצב בארץ כנען ומסקנתם היא "לא נוכל לעלות, כי חזק הוא ממנו". כאשר העם שומע זאת, הם פורצים בבכי ואז יהושע בן נון וכלב יוצאים בהצהרה "טובה הארץ מאוד מאוד". ומעודדים את העם ואומרים: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו את הארץ הזאת נתנה לנו". ועל תקרית זו אמרו חז"ל "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות".
התנועה הציונית קמה באירופה על רקע כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בשלהי המאה ה-19 באירופה ובקרב העם היהודי. משפטו של הקצין היהודי – צרפתי. דרייפוס היה הגורם שהמריץ את בנימין זאב הרצל לכתוב את חיבורו מדינת היהודים ולכנס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שבסיומו קבלו משתתפיו את תכנית בזל, אשר אמרה בין היתר "הציונות שואפת להשיג לעם היהודי בארץ ישראל מקלט בטוח". ואכן, כעבור חמישים שנה בעזרת צור ישראל וגואלו קמה מדינת ישראל, יהודים רבים החלו להגיע אליה וחזון שיבת ציון השלישית החל לקרום עור וגידים.
בחזונם ראו נביאי ישראל את העם היהודי שב למולדתו מארצות כנפות תבל, אולם המציאות, שישים ושתיים שנה לאחר הקמת מדינת ישראל שונה. מחצית מהעם היהודי עדיין מתגורר מחוץ למדינה, כאשר רובו המכריע נמצא בצפון אמריקה ואינו מתכוון להעתיק את מקום מגוריו. הללו בנו קהילות מבוססות, בתי כנסת ובתי ספר, שירותים קהילתיים ודתיים ומאות קהילות יהודיות חיות במקומות אלו ורואות שם את מרכז חייהם. רובם המכריע של יהודי התפוצות כיום אינו רואה עצמו כמי שחי בגלות. הם חיים בכל אתר ואתר, מרצונם החופשי ואינם מרגישים מצב כפוי או נחות, היות וכיום העליה לישראל אפשרית מכל מקום ובכל עת, דבר שלא היה בעבר. יתר על כן, בכל מקום ניתן לשמור על הזהות היהודית ובפרהסיא, ולקיים אורח חיים יהודי מלא. בנוסף רבים גם אינם רואים את מדינת ישראל במרכז ההוויה של העם היהודי.
הבוחן את יהדות התפוצות ויחסה למדינת ישראל מגלה, כי חלה נסיגה במעמדת של מדינת ישראל ובמרכזיותה בחיי העם היהודי בתפוצות. ודומה, כי מתפתחת התופעה של "ניו יורק וירושלים", ולכך סיבות אחדות, חלקן אובייקטיביות וחלקן סובייקטיביות. הפחות במעמדה בא לידי ביטוי בתחומים שונים ודומה, כי גם מערכת החינוך אינה מקדישה זמן רב להוראת ישראל וללמוד הנושאים הקשורים במדינת ישראל, (נכון האירועים הקשורים בישראל כגון יום העצמאות, יום ירושלים, ט"ו בשבט ועוד מצוינים בבתי הספר לרוב, גם ברוב עם) והלימוד סביב הנושא מועט ביותר. גם השפה העברית אבדה את הבכורה. כשפה היא, נלמדת במקומות בודדים בלבד, השפה המדוברת היא שפת המקום ואף לימודי הקודש נלמדים לרוב בשפת האם, ובתי ספר מועטים מלמדים עברית בעברית. ובנוסף, לצערנו הרב גם לא מעט גם סבורים, כי אנו נמצאים בעידן פוסט ציוני.
בפרשת דרכים, בה אנו נמצאים היום, מונח לפתחנו האתגר להכריז "טובה הארץ מאוד מאוד". מוטלת עלינו החובה לחזק את מרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם בתפוצות ולטפח את הקשר למדינת ישראל וזאת בשלשה תחומים: התחום הראשון הוא תחום החוויתי-רגשי, שבו יש לטפח את ההזדהות עם מדינת ישראל באמצעות אירועים ופעילויות חויתיות, ולקרבם למדינת ישראל. התחום השני הוא התחום הקוגנטיבי – העמקת הידע, באשר למדינת ישראל, בהיבטים השונים: היסטוריה, גיאוגרפיה, חברה, ביטחון וכלכלה. והתחום האחרון שדומני, כי החשוב ביותר, הוא התחום הערכי, החדרת המודעות והעלאתה, כי מדינת ישראל היא המרכז הנצחי של העם היהודי ובמקביל, משמעות הבית הלאומי לעם היהודי ותפקידה של מדינת ישראל.
עלינו להבהיר, כי העיקרון הציוני היסודי הוא, כי ארץ ישראל היתה משאת נפשו של עם ישראל, בכל אתר ואתר לאורך כל הדורות. מדינת ישראל איננה תפוצה יהודית נוספת, תוך התעלמות מאלפי שנות היסטוריה ומסורת, מדינת ישראל היא מרכז החיים היהודיים והרוחניים. לאורך כל שנות קיומה מטלטלת המדינה בין רגעים גדולים לשעות קשות. עלינו להציב כיום את מדינת ישראל במרכז החיים היהודיים בתפוצות ולסייע בהמשך התבססותה והתפתחותה ולהצהיר בריש גלי ובכל אתר ואתר "טובה הארץ מאוד מאוד".
הרב יחיאל וסרמן ראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות
וחבר ההנהלה בהסתדרות הציונית העולמית
