שרלו

דמותו של כלב מתנוססת לעין כל בפרשת המרגלים. כלב, שעלה מלכתחילה לחברון דווקא, ולאור דברי האגדה השתטח על קברי אבות; כלב שהסה את כל העם ואמר "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"; כלב שריבונו של עולם העיד עליו שרוח אחרת הייתה בו, ועל כן הוא יזכה לכך שזרעו יוריש את הארץ; כלב שגם לאחר שנים רבות התייצב בפני יהושע ואמר לו "ככוחי אז וככוחי עתה למלחמה לצאת ולבוא" וזכה בחברון – הוא דמות עילאית הצומחת מתוך פרשת השבוע, והמלמדת את עם ישראל כולו מה משמעותה של דבקות בארץ ישראל, מהן יסודותיה ומהן מטרותיה.

אף על פי כן, הנאמן לפרשת השבוע צריך לשים לב גם לפן השני של סיפור זה – מי שזכה להיות מנהיג עם ישראל ולהכניס את עם ישראל כולו לארץ ישראל – הוא יהושע בן נון; מי שזכה להיות ממשיכו של משה רבינו בהפצת תורה, בקבלת התורה ממשה ומסירתה לזקנים בשלשלת מסירת התורה – הוא יהושוע בן נון; מי שזכה להוביל את עם ישראל כולו לברית עם ריבונו של עולם, הן בהר גריזים ועיבל והן בשכם לקראת סוף ימיו – הוא יהושע בן נון; מי שחילק את הנחלות לכל עם ישראל – הוא יהושע בן נון; ולדעת חכמים, מי שזכה לתקן תקנות חברתיות חשובות העוסקות בישוב ארץ ישראל – הוא יהושע בן נון.

שאלה מרתקת היא אפוא מפני מה זכה כלב לכך ויהושע לכך ? התורה עצמה לא אומרת במפורש, אולם ניתן להבין זאת בשתי דרכים. דרך אחת היא מתוך הפרשה עצמה – יש משהו שכלב בן יפונה עשה ויהושע נמנע ממנו. כלב בן יפונה לא רק קרע את שמלותיו, לא רק התייצב ואמר כי הארץ טובה מאוד, אלא גם הסה את העם אל משה, וקבע באופן חד משמעי כי יש לעלות ואפשר לנצח. האמירה המפורשת הזו שלו זיכתה את כלב בנחלה מיוחדת, ואילו יהושע לא קיבל במפורש בתורה נחלה זו (אם כי בסופו של דבר נקבר בנחלתו). על כל זה אפשר כמובן להסתכל גם בעין אחרת : יהושע לא עשה זאת בשל הצבת מטרה אחרת – הוא ראה את המטרה בהובלת עם ישראל כולו לארץ ישראל, ובשעה שקרא את המציאות וראה כי לא ניתן לשכנע את העם לעשות זאת, הבין שיש לסגת לאחור, ולהתחיל מסע ארוך ומורכב של תיקון המציאות. על כן הוא זכה בהנהגת האומה. אפשרות שניה היא מהתנהגותו של יהושע לאורך התורה כולה. הוא היה תלמידו של משה, לא מש מקרב האוהל, וליווה את משה לא רק בשאלת ההתנחלות בארץ ישראל, אלא גם בשאלת מסירת התורה ולימודה. על כן, הוא זה שנמצא ראוי על ידי ריבונו של עולם להמשיך את משה רבינו. המשכת משה רבינו הביאה אפוא לשתי תוצאות ענקיות – מסירת התורה מדור לדור, והנהגה לאומית רחבה לארץ ישראל, על אף כל סיבוכיה, רפיונה ומחלוקותיה.

מה ניתן ללמוד מכך לגבי עיצוב דמותה של מדינת ישראל בתחום השבת ? כנראה שישנן שתי דרכים גם היום. אפשרות אחת היא לבחור בדרכו של כלב, ולנסות בכוח להביא לשינוי בתחום השבת. עמדה זו תבצר היטב את מעמד השבת בקבוצה התומכת בכלב, והיא תחזק את הדביקות המיוחדת של קבוצת המיעוט בשבת. דומה כי המבקש להנהיג לקראת שמירת שבת צריך לנקוט דווקא בדרכו של יהושע בן נון. המטרה היא הובלת האומה כולה לקראת שמירת השבת, וכיוון שלא ניתן לעשות זאת אלא בהסכמה רחבה – זו הדרך שיש ללכת בה גם כעת. זו דרך ארוכה ומורכבת שראשיתה בניסיון להגיע לעמדה משותפת וזאת כדי שהשבת תחדל מלהיות שדה קרב לעימות, המשכה במסע הגדול והמתמיד של קרוב לשמירת שבת בדרכי הסבר שכנוע ולימוד, וסופה בהגדלה כה משמעותית של שומרי השבת בקרב עם ישראל כולו. כשמהלך זה יצטרף לקשת רחבה של נושאים המקדמים את זהותה היהודית של מדינת ישראל – תהיה זו דרך ארוכה שהיא קצרה.