הרצון למסד את דמותה הציבורית של השבת כרוך בויתורים הדדיים, מצד שומרי השבת ומצד אלה שאינם. אולם נשאלת השאלה האם יש בכלל רשות למישהו לוותר ויתורים עקרוניים בהלכה לצורך זה? הרב שמואל שפירא נדרש לסוגיה.
שיבת ציון והקמת המדינה מהווים מימוש חזון דורות של בניין העם היהודי עם כל ערכיו. אלא שלעתים "ראשית צמיחת גאולתנו" יוצרת גם מצבים קשים ומורכבים.
עם הקמת המדינה הבינו מנהיגי האומה כי ישנו תורך לבטא את ייחודיותה של השבת במישור הציבורי, ועל כן חוקקו את חוק שעות עבודה ומנוחה המגביל עבודה ופתיחת חנויות בשבתות, ובכך מחזק את קיומה של אווירת השבת בציבור. כיום החוק איננו מיושם במקומות רבים. חילולי שבת ברשות הרבים הולכים ומתרבים במישורים רבים ובתוכם נושא מרכזי הקניות והבילויים, עבודה בשבת בתעשייה וכן בהפעלת תחבורה ציבורית. כיום ברור כי אם מצב זה ימשך ולא ייעשה תיקון לחוק השבת, הרי ששמירת השבת במישור הציבורי במדינת ישראל תתמסמס לחלוטין.
מצב זה מעורר שאלות נכבדות, שאין להן תקדים בהיסטוריה של עם ישראל. אלו שאלות חדשות במישור ההלכתי והאמוני, והדבר מקשה על הפסיקה הציבורית. מעולם לא קרה בעבר מצב שבו ציבור "שומרי השבת" הם מיעוט ביחס לכלל האוכלוסייה. מעולם גם לא התקיימה מציאות של שלטון עצמאי יהודי בארץ מצד אחד, שבו רוב הציבור אינו מוגדר כשומר מצוות, מאידך.
כיום גורמים שונים במישור הפוליטי, גם כאלה שאינם מוגדרים כשומרי תורה מצוות, מוכנים להסדרים ו/או אמנות שיסדירו את המצב באופן שבו חילול השבת הציבורי יפחת. גורמים אלה מתנים את הסכמתם להסדרים אלו בכך שגם החוגים הדתיים יוותרו מצידם, בעיקר בכל הקשור לפתיחת והפעלת מרכזי בילוי ותרבות בשבת והפעלת תחבורה ציבורית באופן מוגבל.
סיטואציה זו מעלה שאלה עקרונית והיא: האם יש בכלל למישהו מנדט לוותר במשהו מההלכה או להסכים בשתיקה על פגיעה בה משיקולים של "רווח" גדול במקום אחר?
בנושא זה אנו מצינו התייחסויות שונות אצל גדולי ישראל. מצד אחד חז"ל לימדונו כי כאשר ישנם שני מצבים של איסור, צריך להשתדל לבטל את החמור יותר: "אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי – פריצותא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת". (סוטה מח, א). הגמ' מדברת על מציאות שבה יש שירה מעורבת של גברים ונשים. אם הנשים עונות לשירת הגברים – הרי זו פריצות, ואילו אם הגברים עונים לשירת נשים – הדבר נחשב כאש בנעורת. הגמרא מקשה: "למאי נפקא מינה" והלוא שניהם אסורים?! ומשיבים – "לבטולי הא מקמי הא". כלומר: "אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם – נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת". (רש"י שם). במילים אחרות: עדיף לבטל דבר חמור, אף על פי שבכך ימשיך להתקיים המצב הפחות חמור שגם הוא אסור מצד עצמו. כך גם נאמר במשנה בסוף ברכות על מצבים שבהם לעיתים מתקיים הפסוק "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ".
ר' יצחק עראמה בפירושו "עקידת יצחק" מייצג דעה הפוכה (בראשית, שער כ). כאשר הוא נשאל על היתר שניתן לנשים קדשות שהיו במספר קהילות מכיוון "שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא איסור אשת איש החמור, או מסכנת הגויות, ומוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה…", עונה ר' יצחק עראמה באופן חד משמעי: "ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראלבסתר ושלא לדעת הרבנים וברשות בי"ד – חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות ע"י בי"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים… אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדעת ניתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל, כמו שהיה בבני בנימין על השתתפם בעוון, והוא הי' עוון סדום… ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם, משתעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים".
לדעתו של הרב עראמה עדיף שרבים יעברו על חטאים חמורים במישור הפרטי, ולא להתיר אפילו אות אחת מהתורה באופן ציבורי גורף, גם כשההיתר נועד להציל רבים מעוון.
נמצא שהכרעה בנושא של "וויתורים" הלכתיים למען השגת רווחים איננה חד משמעית, והיא תלויה במקום ובזמן ובמרכיבים נוספים של השאלה.
ומכאן לשמירת השבת הציבורית במדינה. חילול השבת ברשות הרבים במדינת ישראל הולך ומתרחב ואיננו יודעים להיכן יגיע. האם בשל כך מותר להגיע להסכמה ציבורית שתוגדר בחוק (שיהיו לו "שיניים") שיפחית מאד את המסחר והעבודה בשבת, אולם יתיר בילויים ונסיעות (אשר ממילא מתקיימים)? האם ייחשב הדבר כוויתור על קוצו של יוד בהלכות שבת, דבר שאינו אפשרי מבחינת ההלכה, או שאין בכך הסכמה על חילול שבת אלא שהמדינה אינה כופה דעתה בחוק?
שאלה רצינית זו ראוי שתידון בהקדם על ידי תלמידי חכמים גדולים, המקושרים לחזון הגאולה, ומרגישים אחריות לכלל ישראל, לרשות הרבים שלנו ולעתיד העם הארץ והתורה. ההחלטות בעניין יקדמו וישלימו את החזון של שיבת העם לארצו ולתורתו יותר ויותר.
הרב שמואל שפירא הוא רב היישוב כוכב יאיר ומרבני 'צהר'
