מה הייתם עושים אם באמצע מאורע משפחתי גדול היה נשמע קול נפץ חזק של שבירת כוס? הייתם בוודאי צועקים "מזל טוב מזל טוב". ומה הייתם עושים אם הייתם יודעים שמישהו שבר את הכוס בכוונה? מן הסתם הייתם בוודאי מתפלאים, אולי קצת כועסים. ייתכן שאפילו הייתם ניגשים ומבררים מדוע החליט אותו מן-דהוא באמצע החגיגה להעיק עם קולות של שבר. סביר להניח כי אם הוא היה מסביר שכוונתו הייתה לטובה, וכי הוא הרגיש שהשמחה הייתה באווירה של הוללות שאיננה מתאימה, אולי גם הייתם מודים לו על כך שהאיר את תשומת ליבכם והייתם ממשיכים בחגיגה הגדולה ומנסים להוסיף יותר תוכן חיובי לשמחה.
הגמרא מספרת סיפור דומה. ישבו מספר תלמידי חכמים בחתונה ולפתע לקח אחד מהם צלחת והשליך אותה לרצפה. לשאלת חבריו הסביר שגם לשמחה יש גבול, ואסור לעבור את הטעם הטוב.
כבר עברנו את ימי הפסח ואנחנו בעיצומם של שבעה שבועות חשובים שמכינים אותנו לקראת הגאולה הרוחנית. ימי ספירת העומר הם ימים שמחים! הם כל כך שמחים עד שהרמב"ן ועוד ראשונים הגדירו את הימים הללו כימי חול המועד ארוך המחברים בין חג פסח לחג שבועות (בכך הם גם מסבירים מדוע לחג שבועות אין תאריך ברור בתורה מעבר לאמירה כי הוא חג המופיע לאחר 49 ימים). בימים אלו אנחנו מחכים ומצפים לקראת חג מתן תורתנו. אנחנו מתכוננים, מתקנים את המידות ומתפללים שגם בשנה הזאת נזכה לקבל את התורה ושנרגיש את מתיקותה. אז מדוע הרבה מהאנשים מזהים את ימי ספירת העומר כימים של צער ושל אבלות ? מדוע חלק מאיתנו מבלבלים והופכים את ימי הספירה לימי אבלות של בין המיצרים?
הסיבה קשורה בעובדה כי בימי ספירת העומר מתו תלמידים רבים של רבי עקיבא. הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים ובימים שמיוחדים בעיקר לתיקון המידות על אחת כמה וכמה מאחר ואי אפשר לקבל את התורה מבלי שהמידות יתיישרו תחילה. הוא נפרע מהתלמידים בגלל שהם לא נהגו כבוד זה בזה.
כך קרה שבימי ספירת העומר אנחנו מציינים גם את מותם של תלמידי רבי עקיבא ובכך אנו מגבילים את שמחת הימים ומעניקים להם עומק ומשמעות. ימי הספירה מטרתם להכין אותנו לקראת חג שבועות כדי שנוכל להיות ראויים לקבל את התורה, ולכן אסור שנפספס את הרצינות ואת החשיבות שלהם. אבל אסור גם להתבלבל: ימי ספירת העומר הם ימי שמחה שראוי להיות בהם מאושרים על שחיי עולם נטע בתוכנו. מאושרים על כך שאנחנו צועדים מחג החירות החומרית לחג החירות הרוחנית. מאושרים מכך שהקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים. אסור שהזיכרון על מות תלמידי רבי עקיבא ישכיח מאיתנו את הציפיה הגדולה ואת השמחה לקראת חג מתן תורה.
אז למה לפעמים מכל החגיגה, אנחנו בוחרים להתמקד רק בכוס שנשברה?
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
