משנה: ה רב דרור פיקסלר, רב בקהילה מעורבת שבה חברים גם משפחות שאינן שומרי תורה ומצוות, חושב שהצורך לספר, להמשיך ולשתף במסורת משותף לכולנו- לא משנה במה אנו מאמינים ועד כמה.
קורבן פסח היא אחת משתי מצות עשה החשובות ביותר לצד מצוות ברית מילה. שתי מצות עשה אלו מי שאינו מקיים אותן חייב כרת. כל יתר חיובי כרת הן על מצות לא תעשה בלבד. כיום שאין אפשרות להקריב קורבן פסח, מצוות סדר פסח מחליפה אותה. שתי מצוות אלו הן גם מצוות שכמעט כל האוכלוסייה היהודית מקיימת אותן, כאשר ביחס לסדר פסח ישנן הנהגות שונות, אך העיקר של ישיבת כל המשפחה מסביב לשולחן וקריאת ההגדה משותף לכולם. מה יש בסדר הפסח שכל יהודי מקפיד לקיים?
ליל הסדר מאחד את כל בני הבית סביב שולחן אחד. במרכזו של הטקס, קריאת ההגדה, בו משתתפים כל בני המשפחה, וקהל היעד העיקרי הוא הדור הצעיר – הבנים והבנות. לבני הדור הצעיר צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שהם ידעו, יזכרו – ויעבירו את הסיפור ואת הזיכרון לדורות הבאים. הישיבה המשותפת מביאה לידי ביטוי את חשיבותו של הגרעין המשפחתי בעולמנו האמוני. המשפחה מניחה את קומת המסד של האדם מישראל ומצרפת אותו אל האומה. משפחה אינה רק קבוצה של אנשים שנולדו במקרה לאותם הורים. יש להפוך את בני המשפחה לחבורה בעלת ייעוד משותף. דבר זה נכון גם כלפי משפחות המקפידות על קיום תורה ומצוות וגם כאלו שפחות. כל משפחה רואה ייעוד ומבקשת להנחיל אותו לבניה ובנותיה. ליל הסדר ומצוות והגדת לבנך מאפשרים זאת בצורה הטובה ביותר.
התורה מחייבת לאכול את קורבן הפסח בבית אחד: "בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו). מטרת מצווה זו לרומם את הבית ולהדגיש את מרכזיותו בחייו של היחיד. הבית הוא קודש הקודשים של היחיד. הפרט שפורש מהמשפחה מאבד את הגדרתו והופך להיות תלוש. הורים מבקשים לחזק את ילדיהם, ודרך חיזוק הבית הם משיגים יעוד זה.
המשפחה היא המסגרת המחברת את היחיד אל האומה, והיא המסגרת בה המסורת הרוחנית והלאומית עוברת מדור לדור. כך יש להבין את המצווה המרכזית של "והגדת לבנך" והיא כמובן שייכת לכל משפחה יהודית ללא תלות באמונתה ובמעשיה. בקרב הציבור הכללי מרגישים את הצורך הזה, כאשר משפחות (בעיקר כאלו עם ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי) מחפשים מקום בו יוכלו להנחיל לילדיהם את המסורת היהודית. מסגרות כמו לימוד משותף חודשי (מבראשית לציבור הכללי; תוכנית ירח) לצד קבלות שבת ואירועים סביב החגים היהודיים מבוקשים מאוד, ואוכל להעיד על כך בגני תקווה. אירועים אלו יוצרים את הרצף בין היחיד למשפחתו ולחבורה הלאומית. חשוב שלימוד זה יהיה עמוק משמעותי ורציף ולא שטחי וחד-פעמי בלבד. כפי שבפסח אסור לעקור מחבורה לחבורה, כך גם התא המשפחתי יכול להיבנות רק בעקבות קשר ארוך ושיטתי המנחיל את יסודותיו אריח על גבי לבנה. היחיד (המבוגר והצעיר) מכפיף את עצמו למסגרת המשפחתית על מנת להציג ולקלוט רצף אחד שלם המציג יחס כולל. אין אפשרות של דילוג מבית לבית וממשפחה ומשפחה. בדור בה קדושת המשפחה ויציבותה אינם מן המשופרים, קשה יותר להנחיל לדורות הבאים משנה סדורה ויסודות של אמונה והכוונת דרך לעתיד על בסיס העבר. הדילוג יוצר בלבול וטשטוש זהות.
בל נשכח שילדינו הם ידענים גדולים בזכות מסגרות החינוך וסיפור יציאת מצרים שגור על פיהם. בבתי המספר הממלכתיים בגני תקווה ציורים ותרשימים של עשרת המכות ויציאת מצרים ממלאים את מסדרונות בית הספר בימים אלה. חזרה על אמיתות מוכרות לא תספק אותם והיא עלולה אף לאכזב אותם קשות. אנו חייבים להתכונן ולהקדיש זמן לפני ליל הסדר, אחרת לא נמלא את חובתנו.
מסתבר שחג החירות הוא חגה של המשפחה. היסוד הוא במצוות ו"הגדת לבנך" ובמתן האפשרות להורים לתרום לבניהם את האפשרות לבנות חירות אישית משפחתית ולאומית.
הרב ד"ר דרור פיקסלר הוא רב בקהילת נוף סביון גני תקווה,מרצה בביה"ס להנדסה אונ' בר-אילן ומרבני 'צהר'
