משנה: פרשת החודש מהווה הזדמנות לעסוק באחד המועדים היותר אפורים בלוח השנה העברי: ראש החודש. הרב בניהו ברונר מספר על ראשי חודשים בעבר, על מה שנותר מהם כיום, על הסיבות שהביאו לכך ועל דרכים להשיב עטרה ליושנה.
ראש חודש במקורות
ראש חודש מופיע בתורה עם מועדי ישראל: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם…" (במדבר י' י'). בספר שמואל א' (כ') מסופר על סעודת ראש חודש שנהגה בבית המלך שאול, ובספר מלכים אנו קוראים על מנהג לבקר את הנביא בראש חודש: "…מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת"ַ (מלכים ב' ד' כ"ג).
בתלמוד במסכת ראש השנה (כ"ג.) מופיע שתקנו להשיא משואות רק בחודש מלא ולא בחסר משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ובתוספות פירשו שבכל ראש חודש לא היו רגילים לעשות מלאכה. בתלמוד במסכת פסחים (ע"ז.) אמרו שראש חודש נקרא מועד,ועל פי זה כתבו התוספות בראש השנה (כ"א: ) שזו הסיבה שעדי קידוש החודש מחללים שבת ועוברים על איסורי תורה על מנת להעיד, כי ראש חודש הוא מכלל "מועדי ה'" שנאמר עליהם: "אשר תקראו אותם". אחרי חורבן המקדש חכמים גזרו שלא לחלל שבת על ראשי חודשים שאין תיקון המועדות תלוי בהם, כנראה מחשש שהמוני העם יחשבו שכיוון שלא מקריבים קרבנות ואין חגים באותו חודש, חלול השבת הוא לשווא.
ראש חודש לאחר חורבן הבית
נראה שאחרי חורבן הבית מעמדו של ראש חודש בקרב העם פחת ומנהגים רבים שנהגו בזמן המקדש פסקו, הפסיקו להתייחס לראש חודש כ"מועד" כשהפסיקו להקריב את קרבן ראש חודש. יש אומרים שגזירות אדריאנוס שניסו למנוע מן הסנהדרין את קידוש החודש גרמו לכך שהסתפקו בקידוש החדש וביטלו את הפומביות של סעודת ראש חודש,ומאז שתוקן הלוח העברי והפסיקו לקדש את החודש בפועל גם חווית החידוש כהתה, וראש חודש צוין רק במנהג אמירת הלל, קריאת התורה ותוספת "יעלה ויבא".
מנהגי ראש חודש
המחבר בשולחן ערוך (או"ח תי"ז א') כתב: "ר"ח מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה מנהג טוב" והרמ"א הוסיף:"ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן, אזלינן בתר (הולכים אחר) המנהג". סיבת המנהג היא כיוון שלא חטאו בעגל ניתן להם ראש חודש ליום טוב. אם ראש חודש הוא יומיים יש מנהגים שונים האם אינן עושות מלאכה יומיים או רק בא' לחודש החדש. לדעת ה"משנה ברורה" הנשים מחויבות לנהוג במנהג זה ולא להשאירו בגדר של "מנהג טוב" כיוון שקיבלו על עצמן מנהג זה לפני דורות רבים. יש מקומות שנהגו נשים להימנע מתפירה, סריגה, כיבוס ביד, במכונת כביסה ניתן להקל.
בצוואת רבי יהודה החסיד מופיע מנהג שלא להסתפר ולא ליטול צפורנים בראש חודש, ויש שנוהגים כך.
הולכים לבית הקברות רק אם יום הזיכרון (יאהרצייט) חל בראש חודש וכן ביום השבעה או השלשים, במקרים אחרים לא הולכים בראש חודש. מותר להינשא בראש חודש גם לפי המנהג שמופיע ברמ"א (אבן העזר ס"ד ג') שלא לעשות נישואין בימי מיעוט הלבנה, כיוון שמיד שהתקדש החודש זה סימן טוב.
אסור להתענות בראש חודש.
פוסק המחבר (תי"ט א'): "מצווה להרבות בסעודת ראש חודש" ומוסיף ה"המשנה ברורה" שמעיקר הדין אינו מחוייב לאכול דברים הטעונים ברכת המזון ויכול לצאת בדברים אחרים, ומכל מקום מי שאוכל סעודה עם לחם ומברך ברכת המזון הרי זה משובח. די להרבות בסעודה ביום ואין צריך להרבות בליל ראש חודש. בספרי האחרונים מופיע שהמדקדקים נוהגים ראש חודש מוסיפים מאכל אחד יותר ממה שאוכלים בימים רגילים ואם חל בשבת מוסיפים מאכל אחד יותר משבת רגילה.
בראש חודש קוראים הלל בדילוג, המחבר פוסק שלא מברכים על ההלל והרמ"א פוסק שמברכים.
בתפלה ובברכת המזון מוסיפים "יעלה ויבא". אם בתפלה שכח לא חוזר כי אין מקדשין את החודש בלילה אבל אם שכח בשחרית או מנחה חוזר לתחילת התפלה. אם נזכר לפני סוף התפלה חוזר ל"רצה". אם נזכר לפני שהתחיל "מודים" אומר במקום שנזכר (פרטי דינים נוספים בסימן תכ"ב).
אם שכח לומר "יעלה ויבא" בראש חודש אינו חוזר כיוון שאינו חייב לסעוד על פת. (פרטי דינים נוספים בסימן קפ"ח).
ומה אפשר להוסיף לזה כיום?
ראוי לחדש את המנהג של סעודת ראש חודש, ובסעודה לדרוש מענינו של החודש, לכל חודש את הייחודיות שלו, קיימים ספרים רבים בהם ניתן למצוא את הדברים המיוחדים של כל חודש וראוי לעסוק בהם בראש חודש. בנוסף ראוי ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ראש החודש. חידוש מנהגים אלו יקרב אותנו לבנין המקדש בו נזכה להקריב קרבן מוסף של ראש חודש.
הרב בניהו ברונר הוא רב הקהילה הדתית לאומית בקריית אתא ומרבני 'צהר'
