תרמו לצהר

זילברפרב

מאת צהר

קו העוני על פי ההגדרה המקובלת מוגדר כיום בצורה יחסית ולא ברמה מוחלטת. החסרון בהגדרה זו הוא שאם למשל יוכפלו כל ההכנסות במשק, כל המשפחות שנמצאו מתחת לקו העוני טרם הכפלת ההכנסות ימשיכו להיות מוגדרות כעניות, על אף שברור שמצבם השתפר לאין ערוך. דוגמא זו ממחישה את הצורך למצוא הגדרה לקו עוני שמבטיח קיום מינימלי מבחינת מזון, לבוש, קורת גג וצרכים חיוניים אחרים.

מהרמבם בהלכות מתנות עניים (פרק שביעי) משתמעת הגדרת קו עוני יחסית מרחיקת לכת. וכך לשונו: "אפילו היה דרכו של זה העני לרכב על הסוס ועבד רץ לפניו … וירד מנכסיו- קונין לו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו"!. גישתו של הרמבם אומצה בדמי האבטלה שמשלמת המדינה. גובהם לא נקבע כסכום קבוע, אלא בהתאם למשכורת האדם טרם שאיבד את מקום עבודתו מתוך מגמה לסייע לו לשמור על רמת החיים שהתרגל אליה.

      המשק הישראלי ניצב כיום בתחילת תקופה של האטה כלכלית שתלך ותחמיר. רמת האבטלה צפויה לגדול משמעותית ורמת ההכנסות של מפעלים ומשקי בית תיפגע. כיצד ניתן להערך לכך במדינה בעלת זהות יהודית?. בין הפתרונות הראויים יש לא מעט ששורשיהם מעוגנים בהלכה היהודית. נחזור אל הרמבם (שם פרק י') הכותב: "שמונה מעלות יש בצדקה…מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה ..או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאל". תכניות סיוע ממשלתיות שאותן יש לאמץ כמו קרן אשר תעמיד הלוואות לעסקים במצוקה, מימון ממשלתי לתכניות הכשרה או הסבה מקצועית למובטלים הן כולן במעלת הצדקה העליונה שמונה הרמבם.

             הבנה כלכלית עמוקה אנו מצאים ברשי לפסוק: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (ויקרא כ"ה 35). וכך הוא כותב: "אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה למשאוי שעל החמור. עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמישה אין מעמידין אותו". רשי עומד על העיקרון הנכון שהרבה יותר יעיל וזול לסייע לעסק כאשר הוא מתחיל להכנס לקשיים מאשר לנסות ולהקימו על רגליו לאחר שקרס. בעת החירום הכלכלית הזאת ראוי לה לממשלה שתאמץ מדיניות זו ותסייע למפעלים בקשיים טרם שיתמוטטו.

נסיים בציטוט נוסף מהרמבם (שם): "לעולם ידחק אדם עצמו… ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הציבור…ואפילו היה חכם ומכבד והעני יעסוק באמנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות". לו כך היינו נוהגים היו המקורות שמעמידה המדינה לטיפול בבעיות העוני מאפשרים לנו לנהוג ביתר רווחה עם הנזקקים ולהגדיל בצורה משמעותית את התמיכה הניתנת להם.