אחד המאבקים הקשים ביותר כיום של העם היהודי, הוא המאבק בהתבוללות הפוקדת את יהדות התפוצות. בהתמודדות עם התופעה, צריכים להתייחס לביטוי המופיע בתנ"ך פעמים מספר והמתייחס לחוסר הנכונות להינחם. ביטוי זה מופיע בפעם הראשונה בסיפור יוסף ואחיו. האחים שבים הביתה ואומרים ליעקב אביהם "טרף טרף יוסף". התורה מספרת" "ויתאבל יעקב על בנו ימים רבים ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו" ותגובת יעקב היא "ויאמן להתנחם".
מדוע סרב יעקב להתנחם? הלא ידע יעקב אבינו שיש גבול לאבלות? יש עת לבכות ועת לשתוק. ההלכה היהודית תוחמת את זמן האבלות, ולאחר מכן יש נחמה, ואם כן, מדוע יסרב יעקב לקבל תנחומים?
במבט ראשון, האמונה באה לידי ביטוי ביכולת להתנחם. ישנם אסונות. יש סבל וחרבן, אולם היהודי מצדיק את הדין בבחינת "הצור תמים פעלו". היהודי משלים עם העובדות ורואה בהן רצון הבורא. לכאורה זהו שיא האמונה, אולם יש אמונה עליונה מזו והיא הסירוב להינחם. אנחנו מתנחמים כאשר אנו מאמינים שאין עוד תקווה. יעקב ידע בסתר לבו, שעוד יוסף חי. הוא האמין בכך וכך גם היה לבסוף, ולכן סירב להתנחם. הסירוב להתנחם הוא ניצחון התקווה על הייאוש. כך גם הייתה אמונת אבותינו בבנין ירושלים. כאשר חרב המקדש וחרבה העיר הם סירבו להתנחם ואמרו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". עם ישראל זוכר את ירושלים, ובכל הזדמנות הוא מזכיר אותה. בעת שמחה, כאשר חונכים בית חדש ומשאירים פינה לא מסוידת, בברכות ועוד.
אולם בתנ"ך ישנו סירוב נוסף להתנחם. כאשר מתבונן ירמיהו הנביא על אבדן של עשרה מתוך שנים עשר השבטים על ידי ההתבוללות הוא שומע קול "קול ברמה נשמע נהי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו".
גם כיום אנו מאבדים בנים יקרים. יש התבוללות, רפיון והתרחקות מתורת ישראל וממסורת ישראל בתפוצות. למצב זה ישנן שתי תגובות אפשרויות.
אפשר להתנחם ולומר, זו דרכה של ההיסטוריה וזהו רצון הבורא. התורה תתקיים והמסורת תמשיך על ידי העם הנאמן לציון, לירושלים ולמורשת ישראל. כך היה בעבר, כך הוא בהווה וכך יהיה בעתיד ואי אפשר לשנות זאת.
ישנה תגובה אחרת בבחינת "רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו". אין ניחומים למצב ההתבוללות. אנו ממשיכים לבכות ולקוות. זוהי גם לדעתי, התגובה הרצויה. אפשר ואפשר לשנות, אסור להתנחם צריך להיות מאמין. צריך ואפשר להלחם בתופעת ההתבוללות בכל הדרכים העומדים לרשותנו. עלינו לקרב אנשים לאמונה ולמסורת ישראל, וכל זה בכדי להבטיח שיישארו במסגרת העם היהודי.
המלחמה בהתבוללות היא כיום המאבק החשוב ביותר של העם היהודי. האמצעי היעיל ביותר במלחמה זו הוא החינוך, כשהראשונים בחזית הם המורים והמדריכים הרוחניים של העם. בנקודה זו נדרשים אנו לגייס את כל הכוחות והמוחות. כל אחד מהעומדים בקו החזית, בכל אתר ואתר, מסייע במלחמה ובאצבעו סוכר את הזרם המאיים לפרוץ ולשטוף את העם היהודי.
המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות, בהסתדרות הציונית העולמית, פועלת במאות קהילות יהודיות ברחבי תבל מתוך מטרה לטפח את הזיקה למורשת ישראל ולחזק את הקשר לעם היהודי ולמדינת ישראל. לשם כך, המחלקה נמצאת בקשר הדוק עם מאות רבנים ומנהיגי קהילות יהודיות בתפוצות ומפעילה מגוון תכניות לטיפוח הזהות היהודית. כמו כן, היא משגרת מידי שנה שליחים לקהילות הקטנות, בכדי לסייע בטיפוח הזהות היהודית בעיקר בקרב הצעירים היהודים.
כולנו תקוה, כי חזונו של ירמיהו הנביא "יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" תתגשם במהרה בימינו.
הרב יחיאל וסרמן הוא ראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית
