למדנו בתלמוד במסכת בבא בתרא (כא.): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה, …התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, …ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ….עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". ובהמשך מופיעים דברי רבא, שמתקנת יהושע בן גמלא לא מוליכים תלמיד מעיר לעיר, יש לדאוג שבכל עיר יהיה מוסד לימודי.
רב מזכיר בדבריו "שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה" מקור החיוב של ההורה ללמד את ילדו הוא מהפסוק בדברים י"א (פרשת "והיה אם שמוע"): "ולמדתם אותם" חז"ל דרשו: "ולמדתם אתם", אתם ההורים מחויבים ללמד את בניכם תורה. כך גם פוסק הרמב"ם (הלכות ת"ת א' א'): "קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם". החיוב של האב ללמד את בנו תורה הוא מצוות עשה, ולכן הוא חייב גם להוציא מכספו לטובת שכירת מלמד לבנו במצב שהוא עצמו אינו יכול ללמדו, כפי שאדם חייב להוציא ממון על מצוות סוכה או אכילת מצה.
יהושע בן גמלא שנוכח לדעת שילדים יתומים אינם לומדים (ואולי הביטוי "מי שאין לו אב" רומז כי הוא היה ער לתופעה של ילדים שאביהם אינו מקיים את חובתו), הקים מערכת חינוך בירושלים שנועדה לכלל התלמידים. הבעיה לא נפתרה כיוון שמי שאין לו אב לא הגיע לירושלים בכדי ללמוד, ולכן החליט לתקן שבכל מקום יוקם בית ספר.
האם תקנתו של יהושע בן גמלא הייתה שהציבור ידאג להקמת בית הספר אבל הוצאות תפעולו יהיו על כתפי ההורים החייבים בלימוד בניהם מן התורה, כשרק הנזקקים או היתומים ילמדו על חשבון הציבור? או שאולי התקנה העבירה גם את חובת המימון מן ההורים לקופת הציבור?
ה"יד רמ"ה" (מן הראשונים) על הסוגיא כותב שחובת המימון עברה לציבור בעקבות התקנה, וכך כנראה סובר גם הרשב"א. לעומתם סובר התוספות כי החיוב הכספי עודו מוטל על ההורים (כדאי לעיין בפד"ר ח"ז פסק של מו"ר אברהם שפירא זצ"ל). הריטב"א במקום סובר בעיקרון כרשב"א אלא שפוסק שבמקום שיש מעט ילדים והתשלום לכל ילד הוא גבוה, הציבור חייב להשתתף וחובת התשלום היא על כלל הציבור. הרמ"א פוסק שהגבייה היא מדורגת לפי מצב כלכלי (חו"מ קס"ג) והמנהג הוא להתחשב גם במספר הנפשות (פתחי תשובה).
תקנת יהושע בן גמלא נוגעת לחובת הציבור, האם השלטון חייב לדאוג לחינוך העם?
הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ד פוסק:"ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'", מדבריו "להרים דת האמת" יתכן וניתן ללמוד שקיים חיוב על השלטון לדאוג למצבו הרוחני של העם.
במוצאי שנת השמיטה התורה, בחג הסוכות, מקיימת מצוות הקהל: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".(דברים ל"א).
מיהו הקורא את התורה ? אומר הרמב"ם: "והמלך הוא שיקרא באזניהם," (רמב"ם חגיגה פ"ג), מדוע התורה מצווה דווקא על המלך לקרוא את התורה (חלק מספר דברים) לעם? על כך עונה הרמב"ם: "שלא קבעה (את מצוות הקהל) הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל". מלך בישראל הוא שליח של ה' להשמיע דבריו לעם, ושליחות זו מלמדת אותנו על אחריותו של המלך לקיום התורה בעם. זו הסיבה שבספרי הנביאים אנו מוצאים התעניינות מרובה ברמתו הדתית של המלך, כיוון שרמה זו השפיעה בהכרח על מצבו הרוחני של העם.
במערכת השלטון שלנו שהעם שותף בניהולה נראה שקיימת התאמה בין ה"ציבור" ל"מלך", וכשהמדינה דואגת למערכת החינוך, הרי שזו תקנתו של יהושע בן גמלא כשלציבור יש אחריות על מערכת החינוך.
נראה שגם יהושע בן גמלא לא חשב לפטור את ההורה מחיוב לימוד התורה כלפי ילדיו, אלא תקנתו נועדה למנוע מציאות בה יש ילדים שאינם זוכים ללמידה מסודרת. מכאן שגם אם נאמר שקיימת חובה ציבורית לחינוך, עדיין חובת האב לדאוג שילדיו ילמדו עדיין שרירה וקיימת. הצוות החינוכי, המנהלים והמורים הם שליחי ההורים על פי דין תורה ושליחי הציבור על פי תקנת יהושע בן גמלא, ולכן מעורבות ההורים במערכת היא הכרחית. המשלח צריך לוודא שבחר שליחים העושים את מלאכתם בנאמנות, ואם יש צורך הוא מסייע להם בעצה ולעיתים גם בממון. בוודאי שהתערבות זו צריכה להיות מתוך כבוד והערכה למחנכים, אם יש מקום לביקורת היא צריכה להיות "בונה" ולא מתריסה.
רצוי שבתוך המערכת החינוכית יתקיימו אירועים של לימוד משותף של הורים וילדים. וכן הורה שיכול בביתו לקבוע עיתים לתורה עם ילדו ישתדל לעשות זאת, ובכך החיוב הבסיסי של התורה המטיל את חובת ההוראה על האב יישמר, ומעבר לזה ייבנה קשר חזק בין ההורים לילדיהם על בסיס לימוד תורה.
הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
