"ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום" – בדברים אלה מאפיינת התורה בפרשתינו את ייחודה של תורת ישראל. דתות רבות יש בעולם ופנים רבות להן. לדתות כולן יש עיקרי אמונה וטקסים דתיים, פניה למקור סמכות עליונה ועקרונות התנהגות. ברם, יש תחום אחד ייחודי המבדיל את אמונת ישראל מכל האמונות כולן – ההלכה.
מהותה של ההלכה היא הכנסת כל עיקרי האמונה וכל המחשבות והרעיונות למסגרת משפטית מעשית. העקרונות אינם נותרים מרחפים באוויר, כי אם מקבלים צורה ודרך, ומוגדרים במידות ובכמויות. המולקולות הרעיונית הופכות למוצק, ומתגבשות לסעיפים ולפרטי משנה.
לעיתים נראה הדבר כי מדובר בהקטנה ובהנמכה, שכן אין מודבר עוד ברגשות ובמחשבות כי אם בהלכות מעשיות. יש הטוענים כי ההלכה גם מפריעה לעבודה מאהבה, שכן היא מחייבת עשייה מסוימת, ואינה מותירה את ההתנהגות האמונית לרצון כל איש ואיש. ברם, טענות אלה מלמדות על פגם בהבנה היסודית של ההלכה – גדולתה של ההלכה היא דווקא בהיותה מושלת בעוז על תחומי החיים כולם, ובהנחייתם באור העניין האלוקי.
אמנם, אין ההלכה חזות הכל. לא לחינם קמה תנועת המוסר ולימדה כי על האדם להתחייב גם למערכות מוסריות העוטפות את ההלכה; לא לחינם קמה תנועת החסידות ולימדה כי לחוויה הדתית, לדביקות ולנשמתיות מקום נכבד בעבודת ד'; לא לחינם קמה תנועת תורה ועבודה ולימדה כי ההתפרנסות מעמל כפיים והשותפות בפעולה היצירתית הם חלק בלתי נפרד מתעודת האדם המאמין; לא לחינם קמה בימים קדומים תנועת המחשבה מיסודו של רבי סעדיה גאון, וחייבה את העיסוק המחשבתי המרומם ביסודות האמונה. הצד השווה שבכל התנועות הוא המחויבות להלכה. ניתן אף לנסח זאת באופן שלילי – התנועות שנותקו מהאומה הישראלית, כמו הקראות והשבתאות, ניתקו רק משום שפרשו מדרכה של ההלכה, ולא בשל האמונות והדעות המוטעות שנשאו בחובן. למעלה מכך, לו הייתה החסידות נוהגת באופן הרדיקאלי של חלק מתומכיה אף היא הייתה נעלמת מתוכנו. זכות גדולה הייתה לתנועה זו שמנהיגיה הובילו אותה בדרכה של ההלכה, ובכך הצילו את עם ישראל כולו מניוון ושקיעה.
יחצנ"י תנועות שונות ניסחו סיסמה הטוענת שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. זוהי סיסמת אמת, שיש לברך עליה. אך אלה המשתמשים בה מבקשים להכניס בתוכה את הדרכים כולן. בכך הם אומרים דברי שקר ומעוותים את התורה כולה. אין אף דרך המאפשרת להיקרא דרך יהודית המתעלמת מההלכה ואינה הולכת בדרכה. זהו ייחודה של האומה, וכל דרך אחרת אינה דרך יהודית, אף על פי שההולכים בה מבקשים לטעון זאת.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
