כשעברנו לבית המורחב בו אנו מתגוררים כיום שתלנו בחזיתו האחת של הבית מדשאה ענקית של כ- 130 מ"ר. לטובת העניין הזמנו איש מקצוע שהביא מחפרון, קבע ממטרות ותכנן מערכת השקיה ממוחשבת. רכשנו מכסחת דשא חדשה וחלמנו על השמחה המשפחתית הראשונה שנערוך במיני-גן אירועים הפרטי שלנו. אמנם רק שנתיים וחצי עברו מאז, אולם המדשאה היפה שלנו היא היום שדה קוצים יבש וצהוב. חלק מכך נובע ממערכת ההשקיה שמראשיתה לא הייתה כ"כ מוצלחת, אולם עוד יותר מכך מהחלטה אישית שקבלתי לפני כשנה לייבש את הדשא.
דשא, למי שאיננו יודע, הוא אחד מהגידולים המפונקים ביותר שקיימים. מדובר בצמח כפוי-טובה הדורש כמויות עתק של מים על מנת לשמור על רעננותו ובטיפוח מתמיד הכולל דישון, גיזום וכיסוח. חוץ ממראהו האסתטי אין בו דבר וחצי דבר. רק בכדי לסבר את האוזן: כמות המים המתאדה מכל מ"ר של דשא בקיץ עומדת על כ-6 ליטרביום (!) שאותם יש להשיב בהשקיה מוספת בכדי לשמור על רעננותו של הדשא. כל עוד מדובר בבריטניה – ארץ מולדתו של הדשא התרבותי, לא מדובר בבעיה גדולה. אולם בארץ שחונה כמו שלנו, זהו לא רק אבסורד אלא אפילו סוג של פשע.
יש משהו מקומם בכך שבעוד הממטרות מחוללות על הדשאים, החקלאים (שכבר ספגו בשנים האחרונות קיצוצים אכזריים במכסות המים) נדרשים לייבש מטעים ושדות.
יחד עם זאת, מאחר ומדובר בדעתי בלבד, ומתוך הכרה שרובנו לא מתכוונים לייבש מחר בבוקר את הדשא, ישנן בכל זאת פעולות נוספות בהן ניתן לנקוט בכדי לצמצם את צריכת המים. הדבר טוב גם לסביבה, גם למשק המים וגם לכיס של כולנו (בהנחה שהשמועות על התייקרות קרובה של מחירי המים במטרה לצמצם צריכה- אכן נכונה).
מים ממזגנים- מזגן גדול מייצר בממוצע כ-20 ליטר מים (קצת יותר מדלי מים) בכל 4 שעות. את המים הללו ניתן לנצל למגוון שימושים כמו השקיה, שטיפת המכונית או שטיפת הבית. מדובר על כמויות אדירות שמיוצרות בלאו הכי והולכות לאיבוד. אם זה לא נשמע לכם כ"כ אטרקטיבי בליטרים, אז קבלו את זה בכסף. מחיר קוב מים (1000 ליטר) למגזר הפרטי עומד כיום על יותר מ-4.7 שקלים (לפני ההתייקרות). בהנחה שתחסכו כל יום20 ליטר מים מהמזגן, יש לכם 51 קוב בחישוב שנתי שהם כ- 250 ₪, לא חבל על הכסף? בנוסף כדאי לדעת כי מי המזגנים הם מים רכים (או בלשון העם: מים מזוקקים) שכידוע עולים לא מעט ממון כשקונים אותם במיוחד עבור המכונית, המגהץ או שימושים אחרים.
לסגור את הברז בזמן שטיפת הכלים- תכונה לא ברורה גורמת לרבים מאיתנו להשאיר את הברז זורם במהלך כל זמן הדחת הכלים. מחקרים שנעשו מצאו כי בפועל יש מגע ישיר בין המים הזורמים בכיור והכלים רק במהלך כ- 30% מזמן פעולת ההדחה. במילים אחרות: בזמן שאנחנו מרימים את הכלים מהכיור, מסבנים אותם, מסדרים אותם במייבש וכו', הכנרת זורמת לביוב, סתם. אפשר בהחלט קודם לסבן (מותר להרטיב מידי פעם) ורק אחרי זה לשטוף את הסבון במרוכז. זה חסכוני ונקי.
מיכל הדחה דו-כמותי- מיכל הדחה דו-כמותי בשירותים הפך כבר מזמן לסטנדרט ברוב הבתים בישראל, ולמרות זאת רובנו לא נותנים את דעתנו לאיזה מהידיות אנו מושיטים את היד בכל פעם. מיכל הדחה ממוצע מכיל 9 ליטרים, ואם להודות על האמת ברוב הזמן אפשר להסתפק גם במחצית מהכמות. ע"פ נתונים של רשות המים שימוש במיכל הדחה דו- כמותי (והדגש הוא על שימוש ולא רק על עצם ההתקנה) חוסך למשק המים18 ליטר לנפש מידי יום. את החישוב עבור כל משפחה, עבור כל שנה, עבור התשלום וכו'.. אני משאיר לכם.
למרות שישנם עוד ועוד טיפים כאלה ואחרים לחיסכון במים, אני חוזר אל הגינה שלנו ולתוכניות שאני מייעד לה לכשתסתיים שנת השמיטה. בניגוד לדשא, ארץ ישראל דווקא חיה בשלום עם עצים, וזאת גם הסיבה בגללה בכוונתי להוסיף עוד כמה לאלה שכבר נטענו עד היום. מבחינתי אין תחליף לצל ולשלווה שהעצים מעניקים (מי צריך יותר משמיכה פרושה בצל חורשה?). את הדשא אני משאיר בינתיים לבריטים.
מהי התפלת מים?
התפלת מים היא תהליך להסרת מלחים ומינרלים שבסיומו מתקבלים מים ראויים לשתייה או לחקלאות. המילה "התפלה" נגזרת מהמילה "תפל"- חסר טעם, וזאת מכיוון שהתהליך מסיר את מליחותם של המים.
בשנים האחרונות חלה עליה חדה בכמות המים המותפלים וזאת עקב הוזלת התהליך. מפעלי ההתפלה החדשים מייצרים מים אופטימאליים ובעלי איכות גבוהה מאוד.
גם מנקודת מבט סביבתית, התפלה עדיפה על שימוש במי תהום (ניצול מי התהום גורם להמלחתם המהירה). יחד עם זאת, להתפלה גם מחיר סביבתי כבד בייחוד בכל הקשור לכמויות אדירות של מלח בריכוז גבוה אותו מייצרים מפעלי ההתפלה. מלח זה, שממנו חייבים להיפטר עלול לפגוע בבעלי חיים ימיים. כמו כן מחקרים שנעשו לאחרונה גילו כי מים מותפלים עלולים לגרום לנזקים לגידולים חקלאיים, וזאת משום שהם חסרים מינרלים החיוניים לבריאותו של הצמח. בישראל פועלים כיום שלושה מפעלים להתפלת מי ים: באילת, באשקלון ובפלמחים. הממשלה מתכוונת להקים בחמש השנים הקרובות מתקנים נוספים בחדרה, בראשון לציון ובאשדוד, שיספקו יחד כ- 300 מיליון מטר מעוקב מי שתייה בשנה- שהם כמחצית מהצריכה הארצית בישראל. נכון לתחילת שנה זו מותפלים בישראל מדי שנה כ-150 מיליון מטר מעוקב בשנה. מפעל ההתפלה הוותיק ביותר הפועל בישראל הוא באילת והוא מספק את מי השתייה לאזור כולו מאז תחילת שנות השבעים. מתקן ההתפלה באשקלון הוא הגדול והמתקדם ביותר בעולם מסוגו והוא מפיק כ-100 מליון מטר מעוקב מים בשנה. יחודו של המפעל באשקלון בעלות הנמוכה של יצור המים.
