בעשרת הדברות הנזכרים בפרשתנו, פרשת "ואתחנן" אותה אנו קוראים השבת, קיימים שינויים ניסוחיים משמעותיים לעומת הפעם הראשונה בה הוזכרו עשרת הדברות. אחד מהשינויים הללו בא לידי ביטוי בביאורו של רש"י לדיבר "לא תגנוב" בפרשתנו שאותה מפרש רש"י: "בגונב נפשות הכתוב מדבר", או במילים אחרות: הציווי שלפנינו עוסק בדיני נפשות ולאו דווקא בדיני ממונות.
בנוסף לקושי שבהטיית הציווי מעיסוק בדיני ממונות, נדמה כי דברי רש"י אינם רלוונטיים ושייכים לעולם שהיה ואיננו. מונחים כמו "גנבי נפשות" או "סוחרי עבדים" שייכים לימים אפלים שלכאורה העולם המערבי נחלץ מהם. על פניו לא הקשר בין דברי רש"י למציאות ימינו שבה קיים דווקא עיסוק נרחב בזכויות אדם וביסודות החירות. בעולם שכזה, לכאורה, לא יתכנו עוולות חברתיות מהסוג עליהן רש"י מדבר, ובוודאי שאינן נחלת הרבים.
בילדותי נהגתי לצפות בסדרת הטלוויזיה "שורשים". זו הייתה פגשתי הראשונה עם עולם העבדות, ואני זוכר שכבר אז, לפני יותר משלשים שנה, זו הצטיירה אצלי כעניין רחוק ולא רלוונטי. היום עם מבט מפוכח של מבוגר, מתברר כי למרבה הצער הסחר באנשים לא פס מן העולם. אם לא די בכך, הרי שמדינת ישראל, נכון להיום, היא אחת המדינות שקנתה לעצמה מעמד בכיר ומפוקפק למדי בתחום.
אחת מהדרכים בהם "הכשירו" את העבדות והסחר בבני אדם לאורך היסטוריה, הייתה יצירת מעמדות מלאכותיים בין הסוחר ובין מי שסוחרים בו. חכמים בכל הדורות חרדו מקלות הדעת והלגיטימציה של הבחנה בין בני אדם שונים. את חששם זה בטאו כשאמרו: "אחד הגונב את האיש או את האישה, את הגדול או את הקטן, אפילו קטן בן יומו, הרי זה חייב" (מכילתא דרשב"י). מבחינת התורה אין הבחנה בין אישה הנמכרת כחפץ עובר לסוחר ובין העני הנמכר למעביד חסר לב השולל ממנו את זכויותיו הבסיסיות כאדם.
הגישה שמציגה התורה, ובעקבותיה חכמים, היא קריאת כיוון גם לחברות מופת שלא מעלות מספיק על סדר יומם את הדאגה לאדם באשר הוא אדם ואת השמירה על כבודו ועל זכויותיו הסוציאליות. בעולם המערבי נהוג להפריד בין זכויות פרט לבין זכויות האדם, אולם הכפילות בעשרת הדברות ובציווי "לא תגנוב" בפרט, מלמדים על חיבור אמיץ בין השניים. אחד החטאים הגדולים של החברה המודרנית הוא היחס אל האדם כפונקציה ממונית נרכשת; כעוד סוג של תוצר. אישיותו של האדם, תכונותיו, מרכיביו הערכיים והתרבותיים, כל אלה סובלים בעולם המודרני משחיקה מתמשכת בצילה של התפיסה הכלכלית-ליברלית שמודדת את הדברים במונחים של רווח מול הפסד.
מכאן שדבריו של רש"י מהווים גם בדורנו תביעה חד-משמעית להתקומם כנגד תופעות שכאלו, ולהוקיעם מתוך מחננו תוך הענשה חמורה של כל מי ששולח את ידו בסחר בבני אדם. ראוי שניזכר בכל זה למקרא כותרות העיתונים המדווחים על מיקומה הגבוה של ישראל ברשימת המדינות בהן סוחרים בנשים ובגופן, וכן למראה תמונותיהם של עובדים זרים מנוצלים, מושפלים ומנושלים, כמו גם למראיהם של אחים המתפרנסים מעמל כפיים ולא זוכים לראות את פרי עמלם.
בשבוע שחל בו צום תשעה באב, ראוי שנזכר גם בדבריו של הנביא הרומז לחורבן מסוג אחר, חורבן חברתי ומוסרי: "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס פרק ב', ו').
הרב שי פירון, ראש הישיבה התיכונית וישיבת ההסדר בפ"ת, ומרבני 'צהר'
