בימים אלו מלאו 'שלושים' לפטירתו של מו"ר, הרב הראשי לישראל ונשיא ביה"ד הרבני הגדול (לשעבר), ראש ישיבת מרכז הרב, הגאון הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. צדדים שונים באישיותו הרב גונית ובמרחב האדיר של פעולותיו הוארו בהספדים הרבים שנאמרו ופורסמו לזכרו, ועדיין לא נספד מו"ר זצ"ל כהלכה. כמעט בלתי אפשרי לתאר קרוב למאה שנה של לימוד תורה, עבודת ה', הרבצת תורה, פסיקה הלכתית, פעילות רבנית, הנהגה רוחנית – ובעיקר הקמת דורות של תלמידי חכמים, ראשי ישיבות, דיינים ורבנים שהם עיקר שדרתה של ההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית בימינו. כל זאת, תוך ענווה, צניעות, הסתפקות במועט, מאור פנים וסבלנות לכל אדם, חילוני כדתי, אישה כאיש, ללא שמץ של גאווה והתנשאות, גינוני כבוד ושררה.
זכיתי להכיר את מו"ר זצ"ל, ללמוד תורה והנהגה מפיו, להתבשם מחוכמתו, מיראתו, מעצתו והדרכתו במשך קרוב לארבעים שנה. זכיתי לשמוע ממנו ים גדול של פסקי הלכה והדרכות, בשאלות פרטיות וכלליות, בהלכות צבא ובהנהגות מדינה. חלק מהדברים עדיין לא הגיע העת לתת להם פומבי, אולם על כל פנים אתמקד בנקודה אחת מיוחדת, שלמדתי אני ורבים מחברי ממו"ר זצ"ל.
על הגמ' (שבת פו, ב) ביאר הראי"ה קוק זצ"ל (עין אי"ה פ"ט אות כ) שיש הופעת קודש קבועה ומסודרת, שהיא קדושת השבת, "המשפיע חיי עולם על נשמות כל דור ודור" ושבה אין מקום לדברי ריבות של מחלוקת ודעות. אולם יש הופעה נוספת של קודש, "הופעה מתחדשת, המסגלת אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים, וזהו יסוד קדושת הזמנים, המועדות, שבקביעות החודש הם תלויים…" מוסיף הראי"ה קוק זצ"ל ומבאר, שכשם שהשמיטה מקבילה בחיי האומה לשבת בחיי היחיד, כך גם היובל מקביל בחיי האומה לקדושת המועדים.
שנה היא זמן רב בחיי היחיד. במשך שנה עשויים לחול שינויים נרחבים בחייו, וצריך 'קדושת הזמנים' כדי להתאים את המצבים המשתנים לאוצר הנצח של תורה. בחיי האומה, לרוב, השינויים יותר מורכבים. התקופות הן יותר ארוכות, ומכאן גם הצורך לסגל ולהסתגל לשינויים הרבים שחלים.
זו גם הסיבה בגללה תיקנו אנשי כנסת הגדולה בתקופת שיבת ציון להזכיר בתפילה את 'פליטת בית סופריהם'. תקופת 'שיבת ציון' עמדה בצל של שינויים מפליגים, תרבויות ואימפריות חדשות (יוון ורומי), ואלו הביאו שינוי מהותי במעמדו של עם ישראל תוך הפסקת הנבואה והעברת שרביט ההנהגה לחכמי תורה שבע"פ. בתקופה כזו של שינוי וחידוש הורגש צורך גדול בהסתמכות על 'פליטת בית סופריהם', על אותם ת"ח מנהיגים שהכירו את התקופה הקודמת ושבכוחם היה לחבר את העם במציאות החדשה אל אוצר הנצח למרות כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים. לצורך כך צריך אנשים שהם מ'עולמו של יובל' הקודם, ומביאים את היובל הקודם, את כל המסורת של ה'זמנים הקודמים', אל 'עולמו של יובל' החדש.
תפקיד זה, ללמד את דורנו שחי (ורובו אף נולד) במדינתנו החופשית – מדינת ישראל היה אחד מהתפקידים שהשגחה העליונה הטילה על מו"ר זצ"ל. מו"ר זצ"ל, יחד עם היותו מנהיג דור התחייה והגאולה, העביר אלינו, במסורת חיה, את כל עולם התורה של הדורות הקודמים ולא רק בתורה ובהלכה. כשרבנו זצ"ל סיפר על גדולי ישראל שהיו לפניו, בין אם הכיר אותם ובין אם חיו דורות לפניו, או על מקומות ועיירות שמעולם לא ביקר בהם, כולנו-השומעים הרגשנו כשותפים לחוויות אישיות. חשנו כאילו אנחנו רואים בעין ממש את גדולי ישראל זצ"ל. (פעם אמר לי, בבת השחוק המיוחדת שלו שהיום כבר הכול כתוב, בכל דבר בתורה יש ספרים גדולים, ותורה שבע"פ נשארה רק בסיפורים). הרגשה זו לא נבעה מכושר דיבור או הסיפור שהייתה בו. הדבר התאפשר לו רק משום שמו"ר היה חלק מדורות אלו, הוא חי איתם באמת בבחינת 'פליטת בית סופריהם'.
דבר זה היה נכון גם בתורה ובהלכה. מו"ר זצ"ל דאג שאנו, דור התחייה, נהיה המשך למסורת ישראל ועולם היצירה התורנית של הדורות הקודמים. בעניין זה יש להדגיש כי לא מדובר "גם בנו" אלא "דווקא בנו". רק דור התחייה והגאולה שזוכה ורואה את מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, רק הוא יודע איך 'לסגל' 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים'. מצד אחד תוקף עוז דרכה של תורה במאבקו במדיניות הממשלה בעניין ארץ ישראל, הנוגדת את התורה וההלכה. מאידך באותה נשימה ובאותו תוקף ועוז העמידה על מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, וכל זאת מבלי שהמאבק האדיר עם 'הממשלה' יפגום במעמד 'המלוכה' (שכך אמר, 'המלוכה והממשלה לחי עולמים', רואים שזה שני דברים, יש ממשלה ויש מלוכה).
מורכבת ועמוקה היא דרכו של מו"ר זצ"ל. היו 'פליטת בית סופריהם', גדולי תורה ויראה, אבל 'אל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט(ו)' (אגרות ראיה, איגרת שע"ח). ויש הרואים עצמם כמנהיגים בדור התחייה, אך הם חסרים את הקשר העמוק למסורת שלשלת תורה שבע"פ, בגדר 'קטא מן טורא דסיני' (פסיקתא רבתי פרשה כא; ובירושלמי סנהדרין פ"ד 'קטוע').
מיוחד היה מו"ר זצ"ל שחי כמעט שני יובלות והנהיג את דור התחייה והגאולה מתוך המשכיות שלשלת מסורת התורה לדורותיה. סמלי הדבר שמו"ר זצ"ל עלה לישיבה של מעלה ביו"ט ראשון של סוכות שבשנת השמיטה – במפגש בין קדושת הזמנים לבין שבת האומה.
הרב יהושע בן מאיר, ראש ישיבת "שבות ישראל",אפרת
