תקופת החגים שהסתיימה לה לפני שבוע, מביאה אותנו אל ימי הסתיו השגרתיים ואפרוריים משהו. מהתפילות המרוממות, תקיעות השופר, ההתעלות והקדושה שאפיינו את התקופה שחלפה, נחתנו לימים ה"רגילים" ותחושת המעבר לעיתים משרה אוירה כבדה ורצון למלא את החלל שנוצר במשהו חדש; רצון עז ליצור התחלה של שינוי. לעיתים אנו יודעים כי אם יש משהו שדורש שינוי הרי זה האופי, המידות, התכונות או ההתנהגות שלנו. כמעט לכל אחד מאיתנו יש איזו תכונה שהוא היה "מת" להפטר ממנה, דפוס התנהגות לא ראוי שכדאי שיעבור בדיקה מחודשת רגע לפני שחוזרים לשגרה.
זהו הזמן הטוב ביותר להתחיל ולפרוע את השטרות וההתחייבויות אליהן התחייבנו בימים המרוממים שחלפו עלינו. תחושת הריקנות הכבדה היא למעשה עייפות ועצלות שלא נותנים לנו לגשת ולהתחיל במימוש כל ההבטחות והשינויים שהצבנו לעצמנו בשעות הארוכות של התפילה בימים הנוראים. ידענו טוב מאוד מה אנחנו צריכים לעשות כששמענו את קול השופר, חשבנו על כך בשעת ה "תשליך", ועכשיו צריך לתרגם את כל אלה למעשים בשטח. הדבר דומה לצ'ק שאותו אמנם מנפיק הבנק, אבל אם אין כיסוי לסכום שמצוין בו, הרי שמדבור בסתם פיסת נייר ותו לא. מועד הפריעה של הצ'ק הגיע ואנו נדרשים לעמוד בהתחייבויותינו.
ההכרה הזאת מעלה את השאלה "איך מתחילים"? שתי גישות עיקריות מאפיינות את רוב האנשים בעניין זה. ישנם כאלו הבוחרים ללכת על "כל הקופה" וטוענים כי שינוי אמיתי אפשרי רק בשיטת "או הכל או כלום". הגישה הזאת, עם כל כמה שהיא קוסמת, יש בה סיכון אדיר. זהו סיכון דומה לזה שלוקח מי שרושם בצ'ק סכום גבוה בהרבה מזה שיש לו בפועל בחשבון הבנק, וכשאין כיסוי הצ'ק חוזר… הרצון להעפיל לפסגות גבוהות הו טבעי ומובן, אולם אי אפשר להגיע לפסגה מבלי להתקדם באופן עקבי. נסיקה מהירה מידי עלולה להיות במקרה הטוב חסרת משמעות ובמקרה הפחות טוב מסוכנת. מעטים ויחידים הם בעלי הסגולה המסוגלים לשנות את כל הווייתם בבת אחת. הרוב המוחלט של האנשים עדיין צועד על הקרקע ולא מרחף בגבהים.
גישה אחרת, הרבה יותר מעשית ומציאותית, טוענת כי למרות החפץ והדרישה הגדולים לשינויים עצומים בזמן קצר, הרי שדרך הטבע היא ששינויים גדולים מתחילים ב'קטן'. כל שינוי כיוון בדרך מתחיל מצעד אחד קטן לכיוון אחר. אין ספק שגם כאן הרעיון הוא בהחלט להתחייב, אבל אם כבר להתחייב אז על משהו שנוכל לעמוד בו ולא נתייאש וניפול בגלל אחרי זמן קצר. זאת יכולה להיות מידת הגאווה שברצוננו לתקן, התכונה לקחת חפצים של אחרים ללא נטילת רשות, או הקפדה נוספת על דיבור נקי והימנעות מלשון הרע. הרעיון הוא לצעוד צעד אחד קטן שברבות הימים יהפוך לדרך של ממש בדרכנו ל'פיסגה' ולשינוי הכולל והמיוחל.
כך שבימים אלו מוטלת על כולנו משימה קלה ופשוטה מכפי שאנו נוטים לחשוב. מוטלת עלינו המשימה לצאת לדרך של שגרה שתהיה רצופה בשינויים קלים, בניצחונות קטנים. הימים הנוראים הביאו עימם תקוות וחלומות שאולי בשנה הבאה עלינו לטובה נהיה אנשים אחרים. אולי לא נזכה בשנה הקרובה להפוך ל"אחרים" ממש, אבל גם אם נעשה שינוי קטן הרי שבסך-הכל יתברר לנו כי אותו שינוי הוא משמעותי ביותר. ככל שהשינוי הזה יהיה כרוך בתהליכים פנימיים ומעשיים עמוקים יותר, כך גם נתקרב למצב שבו תחול עלינו אמרת חז"ל: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
איתמר ליברמן, שיעור א' ישיבת "המאירי", ירושלים
