הרבה פוליטיקה ויצרים נקשרו לראשה של שנת השמיטה. הדיבורים על "שמירת שמיטה כהלכתה" נתפסים כאחד משנים: או ביטוי חרדי ליבולי נכרים או מאמץ של חקלאי ציוני דתי אזוטרי לעבודת קרקע על פי ההלכה. לרוב הציבור אין עניין של ממש בשמיטה. הכותרת של השנה הזו היא "חשש שמיטה". אני מבקש לקרוא לשינוי כיוון. "מחשש לאתגר". מהם הדגשים שעלינו לשים במוקד השנה, במערכת היצרנית, במערכת הצרכנית ובמערכת החינוכית?
1. המערכת היצרנית – החקלאים.
כל בר בי רב יודע שההלכה מסוגלת ומעוניינת להתמודד עם קשיים שעשויים להיווצר בין ההלכה לבין המציאות המשתנה. כמובן שיש איסורים ששום לחץ חברתי או סביבתי אינם יכולים להם: "אין עצה ואין תבונה נגד ה'". אולם באיסורים מדרבנן, ישנם שלל פתרונות הלכתיים שעומדים לרשות הפוסקים. הרבנות הראשית התמידה בכל שנותיה לתמוך ב"היתר המכירה", למרות הפקפוקים שקמו עליו. לעומת הרבנות הראשית התמידו הרבנים מהחוגים החרדיים להחרים את תוצרת היתר המכירה והשתדלו לספק לציבור שלהם תוצרת "ללא חשש שמיטה" – תוצרת נכרית. כך התנהלו שתי המערכות בדו קיום סביר. גם הרב עובדיה יוסף מתמיד בתמיכתו בהיתר, מתוך אחריות לחקלאים ולחקלאות, וחבל שכל ציידי הכותרות מדרשותיו שלהרב בביתכנסת היאזדים לא שמעו את דבריו הבוטים והישרים לחיזוק ההיתר בכל כוחו. הרב עובדיה מצטט את דברי "ישועות מלכו" שכתב: "שעל ידי פחזותם של האשכנזים יצאה מכשלה גדולה כי יעבדו ישראל בעצמם את שדותיהם (אף בלי היתר מכירה)". רק התעלמות מהמצב החברתי בישראל יכולה להביא לפסילת ההיתר בצורה טוטאלית.
אנו מוכרחים להתייצב בקול ברור ורם לצידם של ארגוני המגדלים ולתבוע מעצמנו ומסביבתנו להחמיר בקניית "כחול לבן" – דווקא בשנה זו.
כנגד כל המודעות של סוחרי שביעית, המשתבחים באספקת יבול נכרים, אנו צריכים לגבש מדיניות של צריכה יהודית. חובתנו להודיע בבתי הספר, בתנועות הנוער, בבתי הכנסת ובכל כינוס אפשרי, שכל צריכה מתוצרת נכרית פורמת עוד ס"מ בדגל של הציונות.
2. המערכת הצרכנית – השמיטה כתיקון חברתי
כל לומד תורה יודע שמטרתה של "שמיטת הכספים" היא לצמצם את הפערים שבין אוכלוסיות שונות בחברה. לאחר שהלל הזקן מיסד את הפרוזבול ועקף דה-פקטו את מצוות שמיטת כספים נותרנו עם פתרון אך ללא מצווה. ברור שהעקיפה של קיום שמיטת כספים מועילה לשוק הכלכלי, בודאי במושגים של מעמד הביניים וללא ספק גם במערכות כלכליות גדולות, שללא פרוזבול לא היו מסוגלות כלל להתנהל. אלא שבמערכת החיים החברתיים בארץ יש צורך עצום לקידום ודרבון של גופים העוסקים בצמצום הפערים – כל אחד בדרך שלו. שנת השמיטה יכולה וממילא צריכה להיות שנה שבה החברה, בכל שדרותיה, עוסקת בחיפוש הדרך הנכונה להעצמת החלשים על ידי היסוד המקורי של השמיטה – הסתלקות החזק מאחיזתו. בדרך כלל אנו משאירים את הויכוח שבין התומכים בצמיחה לבין הדורשים תמיכה וטוענים שהתורה מכילה את שני הקולות הללו גם יחד. אבל בשנת השמיטה יש העדפה ברורה לקול הדורש מהחזק לשחרר את בעלותו ולוותר מקנייניו לטובת החלש. את הדבר הזה אפשר לקדם על ידי שדולה חברתית בכנסת, על ידי יצירת קשרים עם גופים כלכליים משמעותיים ובעיקר על ידי יצירת אקלים חברתי מעודד.
3. המערכת הפרטית – השמיטה כ"שבת ירוקה"
השבת באה להעמיד את האדם על מקומו ולתקן את בעלותו על האדמה, ועל כל מעשה בראשית. "מלאכה היא כל התערבות של בני אדם בסדרי העולם החומרי, בין אם היא בונה בין אם היא הורסת. "מנוחה" היא מצב של שלום בין האדם ובין הטבע. אסור לאדם לגעת, לשנות בכל דרך שהיא, לא לשפר ולא לפגוע. השבת היא יום של הרמוניה גמורה בין האדם לבין הטבע" (אריך פרום).
בשנת השמיטה האדם צועד אחורנית, מניח ליצירה על מנת לתת לאהבת הכלולות של האדמה והגשם להיפגש שוב, ללא מגע ידו. כך שב האדם אל טבעו, אל נקודת העדן שלו, אל מקומו הנכון בהרמוניה הנפלאה שבין ארץ ושמים. כך ניסח את הדברים הרב קוק, באורות הקודש (חלק ב, תקסג): "העולם עומד להתעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האומללה, שתואר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם גם המעשית תיקח לה תואר עליון יותר."
את המנגינה הזו משמיעים במשך כל השנים אנשי מפלגות הירוקים. בדרך כלל קולם נשמע כלקוח מהררי שוויץ ומפליה. הלחץ הישראלי בכל החזיתות: כלכלי, חברתי ובטחוני – לא מאפשר להתעלות אל המנגינה הרגועה הזו: "ולא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה". שנת השמיטה באה כדי לאפשר לנו לחזור לאותו עדן ולאותה תובנה, לה' הארץ ומלואה. גם בלי להיות נביא זעם אקולוגי אפשר להבין שהתעשייה הפלסטית וגרורותיה אינם מטיבים עם העולם. בקלות רבה יחסית אנו יכולים לבטא את האהבה שלנו לעולם ויותר מכך את האחריות שלנו לשימורו. הפרדת פסולת אורגנית מפסולת תעשייתית אינה משימה מסובכת. זה אתגר לא רע להכניס הביתה "פח שמיטה" לא רק בגלל "חשש שביעית" אלא בגלל החשיבות שבמיחזור חומרי הטבע. אנו יכולים להכניס למערכות החינוך את הנושא של איכות הסביבה כחלק דומיננטי מהוראות ה"שמיטה".
סיכום:
אם צריך לסכם את העולה מכאן במשפט אחד הרי שמגמת הדברים היא להעביר את נושא השמיטה מתחומי שיעורי ההלכה ולהנחילו למרחב המלא של החיים הישראליים והיהודיים. לשנות את אווירת החשש המלווה את המצווה ולהאיר אותה באור של אתגר. להוציא את המצווה מהמצור הדתי והפוליטי אליו הוכנסה ולהנחיל אותה לכלל הציבור שאינו יודע איזה אוצר נמצא בין נכסיו הרוחניים.
חלוקת משאבי הזמן בין העיסוק בפירות וירקות בשנת השמיטה לבין העיסוק בחיזוק החברה ויחסי האדם לארצו טעונים שידוד מערכות מלא. העיסוק החקלאי מצד היצרנים צריך לקבל את הגיבוי המלא על ידי צריכה נכונה. אך זה רק חלק מזערי מסדר יומה של החברה הישראלית. עיקר העיסוק צריך להיות בהעתקת ליבה של השמיטה למחוזות החברה והרוח ועל ידי זה ניתן יהיה להחזיר את המצווה לתפארתה.
הרב ד"ר בני לאו הוא ראש בית המדרש ב"בית מורשה" ורב קהילת רמב"ן בירושלים. בימים אלו החל הרב לאו, במקביל ל'צהר', לחלק בירושלים תעודות פיקוח מטעמו לעסקים ורשתות שיווק שהרבנות המקומית הסירה מהם את תעודות הכשרות בשל מכירת תוצרת "היתר מכירה".
