ספר בראשית, אותו התחלנו לקרוא בשבוע שעבר, מבאר את עוצמת הקשר שלנו לתורה ששנה אחר שנה אנו חוזרים, קוראים ושונים בה ומקבלים אותה בכל פעם מחדש. בעניין זה הביטוי "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" (אבות, פרק ה' משנה כ"ב), יכול להתפרש בשני אופנים: האחד, תולה את הפגם בנו: אנו לא מסוגלים לראות שהכול רמוז בתורה אבל עיון מעמיק שלנו יגלה לנו את עוצמתה של תורה. פירוש אחר גורס כי החידושים המתרחשים בעולם, השינויים הנפשיים העוברים עלינו כמו תהליכים של התבגרות והתפכחות, וכן פרספקטיבה היסטורית ומבט על ההווה, מאפשרים לנו לגלות בתורה ובעצמנו פנים חדשות.
מנין אנו שואבים את כוח החידוש? מהם הכלים שבעזרתם ניתן לבחון את דברי התורה במבט מחודש?
תשובה אפשרית ניתן לחפש בדבריו הראשונים והמפורסמים של רש"י על התורה. פירוש שפתי חכמים, המדייק בלשונו של רש"י, עומד על נקודה הנראית שולית לכאורה בדבריו של רש"י, ואגב כך שופך עליהם אור חדש:
"אמר רבי יצחק… זהו רבי יצחק שהיה אביו של רש"י, ולא היה כל כך גדול בתורה, ובנו רש"י רצה לכבדו ולהזכירו בתחילת חיבורו ושאל מאביו להקשות איזה קושיא לכתוב משמו
על פי ביאורו המפעים של ה'שפתי חכמים', הסיבה היחידה בשלה הביא רש"י את מאמרו הראשון והמפורסם הוא כדי להנציח את אביו ובכדי להכיר לו טובה על כך שהוא בסיס תורתו, וזאת על אף שאביו לא היה תלמיד חכם. פירוש זה שופך אור חדש על אחת הסוגיות המלוות אותנו לכל אורך חיינו והיא עניינה של מצוות כיבוד אב ואם שתופס מקום מרכזי בהגות היהודית. ביטווי לדבר ניתן למצוא בדברי המדרש המכתיר מצווה זו בכינוי "מצווה חמורה שבחמורות":
תני ר' שמעון בן יוחאי: שתי מצות גילה הקב"ה מתן שכרה, אלו הן קלה שבקלות חמורה שבחמורות , קלה שבקלות: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים", חמורה שבחמורות: "כבד את אביך ואת אמך וגו' למען יאריכון ימיך" וגו'
מדוע מצוות כיבוד אב ואם היא חמורה שבחמורות? מתוך מגוון הפירושים, ובהקשר לפירושו של רש"י, ראוי לבחון את עמדת בעל ספר החינוך שקובע כי מצוות כיבוד אב ואם היא מצווה חמורה כיוון שהיא מבטאת את הצורך להכירטובה להורינו: "משרשי מצווה זו, שראוי לו לאדם שיכירויגמול חסד למי שעשה עמו טובה".
הכרת הטוב אף פעם אינה קלה לנו שכן היא תמיד מזכירה לנו את התלות באחרים. הכרת הטוב "מקשה עלינו" את מלחמת העצמאות האישית שלנו, ודווקא משום כך היא כ"כ נחוצה.
הדברים קשורים לימים אלו בהם אנו פותחים שנה חדשה בקריאת פרשיות השבוע, ואגב כך מתחילים שנה חדשה של יצירה וכתיבה. בהזדמנות זו אנו מבקשים להכיר טובה בראש ובראשונה לכם הקוראים על ההערות שאתם שולחים לנו, על האכפתיות ותשומת הלב. בכל שבת, מחדש, אנו עמלים על בניית תמהיל נכון של תורה, עבודה וגמילות חסדים. זהו מפגש של עולם הרוח עם סוגיות משמעותיות הנוגעות למהותה של הציונות הדתית ולחיי כולנו, ולכם הקוראים חלק חשוב בכך.
כאן המקום לספר כי לא קלה היא דרכנו. התלבטויות רבות מלוות אותנו, ולכן אני מבקש להכיר טובה גם לנושאים במלאכת הפקת העלון: לאיתמר מור, העורך המסור של העלון ולכל חברי המערכת, לאנשי פרסום 'בריש גלי' ולכל חברי להנהלת צהר. אנו פותחים שנה חדשה ומקווים שיקויים בנו "יגדיל תורה, ויאדיר".
הרב שי פירון, עורך אחראי עלון "השבת"
