על מנהיג, מנהל, מחנך והורה להגדיר משימות לאנשיו וגם להדגיש להם כמה חשוב שישימו לב לדבריו ולפרטים שבהם. עם זאת, עליו לבחור את המינון הנכון לדברי עידוד וחיזוק אלה משום שאם הוא ירבה בהם, השפעת דבריו עלולה להתמעט. תשובה לשאלה מתי ראוי לעשות זאת אפשר למצוא באחד מפסוקי פרשת שבוע.
רוב ספר דברים מביא את הדרכותיו של משה לישראל לקראת כניסתם לארץ. כשישראל היו במדבר, מי שרצה לאכול בשר נדרש להקריב קורבן שלמים, שחלקו אומנם נשרף על המזבח, אבל רובו נאכל לבעלים. בפרשת השבוע משה אומר לישראל שלאחר הכניסה לארץ, מי שירצה לאכול בשר והוא יגור במקום מרוחק מהמקדש, הוא יוכל לשחוט בהמה בכל מקום שירצה ולאכול את בשרה. אולם, משה מדגיש שלמרות ההיתר לאכול את בשר הבהמה, אסור לאכול את דם הבהמה. גם כיום, לא די בכך שבשר יהיה מבהמה כשרה שנשחטה כדין, אלא חובה שהבשר יעבור גם תהליך של הכשרה (בשר כשר ומוכשר) שמטרתו הוצאת הדם מהבשר.
משה מנסח את איסור אכילת דם בניסוח מיוחד ומדגיש כמה ראוי להקפיד עליו – "רק חזק לבלתי אכול את הדם" (דברים יג, כג). המפרשים מסבירים בדרכים שונות מדוע דווקא במצווה זו מדגיש משה שחשוב להקפיד להימנע מהאיסור, ואפשר למצוא בדבריהם עקרונות לשאלה מתי ראוי להדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות.
רש"י בפירושו לפסוק כותב בשם רבי יהודה שישראל היו רגילים לאכול דם ומכיוון שהציווי דרש מהם לשנות הרגל, משה הוסיף דברי חיזוק. לפי פירוש זה, כאשר אדם נדרש לשנות את הרגליו יש צורך לעודד ולחזק אותו משום ששינוי הרגלים הוא דבר קשה. נכדו של רש"י, הרשב"ם, אומר שמשה הוסיף דברי חיזוק משום שאיסור אכילת דם חל לא רק לדם שיוצא מהבהמה בעקבות השחיטה אלא גם לדם שבלוע באיברים שהוצאתו דורשת תשומת לב ומאמץ. לפיכך כאשר אדם עלול לפרש הוראות בשטחיות שמקלה על קיומן, צריך להדגיש את חשיבות ההקפדה על ההוראות.
הנצי"ב מסביר את הצורך בדברי חיזוק בעזרת פירוש ביטוי נוסף בפסוק "רק חזק לבלתי אכל הדם, כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר" (יב, כג). בפשטות המילים "כי הדם הוא הנפש" מנמקות את איסור אכילת הדם. אולם הנצי"ב מראה שמילים אלו גם עונות לשאלה מדוע יש מי שרוצה לאכול את הדם. והתשובה היא שמכיוון ש"הדם הוא הנפש", מי שאוכל אותו מתמלא באנרגיה של הבהמה. למרות זאת, התורה אוסרת לאכול את הדם. אכילת הדם אומנם מחזקת את כוחו של האוכל, אך היא גם מכניסה בו את הנפש הבהמית של הבהמה וגורמת לו להיות בהמי. לפי הנצי"ב, המילים "כי הדם הוא הנפש" מסבירות מדוע כדאי לאכול את הדם וגם מדוע לא ראוי לעשות כן. הבחירה של התורה להתנסח באופן כזה שאותם מילים מתפרשות לכאן ולכאן משקפת את העובדה שיש באדם שני קולות בעניין אכילת דם – קול אחד שאומר שכדאי לאכול בשר וקול שאומר שלא ראוי לאכול בשר. לכן לדעת הנצי"ב, משה שילב דברי חיזוק דווקא באיסור זה. לפי פירוש זה, כשיש באדם מאבק בין קול שאומר כדאי לקול שאומר לא ראוי , צריך להדגיש לאדם שעליו לפעול כראוי.
כותב המאמר: הרב צחי להמן, חבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
