כולנו גדלנו על סיפורי החסידים אשר מסרו את נפשם וכספם לקיום מצוות האתרוג. כולנו זוכרים את המעשיות על אדמורי"ם אשר הסכימו לוותר על העולם הבא שלהם למען אתרוג מהודר, או על רבנים וחסידים אשר את כל כספם וחסכונותיהם המירו לטובת ברכה ראשונה על ארבעת המינים.
המכנה המשותף של כל הסיפורים הללו הוא חיבוב המצווה, וזכה דווקא האתרוג אשר נקרא בתורה "פרי עץ הדר " שעליו ימסרו את הנפש ואת הממון.
אולי זהו הקסם של המילים המשרות הוד והדר, אולי זהו ריחו הטוב המעביר לנוטל את בשמיה של ארץ ישראל בתקופה של גלות וחושך ואולי זהו הלב היהודי החי והפועם אשר מסומל באתרוג על פי מדרשי חז"ל , לב אשר כמהה לקיום מצוות וקשר עם בורא עולם דווקא על ידי הנטילה והנענועים.
כל זה היה בארופה בתקופות של גלות וחושך , בזמנים של דלות וחסרון כיס בעיתות צרה ומשבר .ומה קורה היום ? ב"ה כולנו חיים בתקופה של שפע חומרי ורוחני ומה יחסינו היום לארבעת המינים ? ברור שהיום לא מדובר על מסירות נפש או מקרים נדירים של אתרוג אחד לקהילה שלמה , השוקים של ארבעת המינים עמוסים בפירות מהודרים , הדסים ריחניים ולולבים זקופים וישרים, ואולי דווקא בשל כל השפע איננו מודים על הטוב, ואיננו מקפידים על הידור המצווה.
אנשים רבים ואני כולל את עצמי בתוכם אינם מחפשים את המהודר ביותר אלא את הזול , את המציאה, את ההזדמנות. השווקים של ארבעת המינים עמוסים במיוחד ביום האחרון, יום בו יורדים המחירים וניתן למצוא אתרוגים במכירת חיסול וגם אז רובנו באופן אינסטקטיבי מחפשים את הזול ולא את המהודר.
נכון אם ניתן לשלם פחות אז למה לשלם יותר אולם השאלה היא מה מידת החשיבות שאנו מקנים לקיום המצווה כמה אנו מוכנים להוסיף בשביל להדר בה.
בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מתחבט בשאלה זו יותר ויותר, עד איזו מידה עלי להוציא על קניית ארבעת המינים, מהו הגבול העליון אותו אין לעבור [ואולי לא קיים גבול כזה ?] ומאידך מהו הגבול התחתון ממנו אין לרדת ? כמובן שאין נוסחת פלא מתמטית לשאלה זו אולם בתחושה האישית היכן להתמקם ? לפני כשנתיים סיפר לי חבר על הצעה ששמע מאחד מרבותיו. כמה היית מוכן להשקיע בעבור מותג מסויים ? האם מכנסים, חולצה, נעליים או מכונית ממותגים עושים לך את זה ? האם בשבילם היית מוכן להשקיע יותר מביגוד רגיל ? אם התשובה היא כן אז זוהי עבודת המידות עליה צריך לעבוד בימים הנוראים ובמיוחד לקראת סוכות . לא ייתכן שנרגיל את עצמנו להדר במותגים ולא במצוות. אין מצב בו אנו מוכנים להוסיף על הסמל ולא על המצווה.
לא צריך לחיות באירופה בתקופת הגלות על מנת להדר במצוות, ניתן לעשות זאת כאן ועכשיו והלוואי שקיום מצוות פרי עץ הדר תחנך אותנו להדר במצוות.
חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", מקיף-דתי נתיבות
