תקופה זו של הימים הנוראים היא הזדמנות להתבוננות פנימית. בחינת העצמי אמנם מתקיימת בכל ימות השנה – שלוש פעמים ביום לאלו שמתפללים שחרית , מנחה וערבית – אולם יש משהו בדראמה של הימים הנוראים וציבוריות של הפשפוש ההופך את מבחן הנפש של חודש תשרי למשמעותי ועוצמתי יותר.
הליבה של תהליך זה הינה בחינת המעשים שלנו, הן כלפי שמים והן כלפי בני אדם. אולם לעתים, מתוך התמקדות והתאמצות בתהליך, מוסתת תשומת לבינו מדבר נוסף לו אנו מחויבים, והיא הכרת הטוב אשר נגמל לנו, הן על ידי הקב"ה והן על ידי חברנו ובני משפחתנו.
אנו לא תמיד מודעים למה שיש לנו. כאשר אנו מקבלים משהו חדש, אנו מתרגשים לתקופה קצרה ואז אנו מתרגלים לו עד שהוא הופך לדבר שבשגרה – דבר המובן מאליו. כאשר אני בריאים, אנו לא חושבים על כמה טוב להיות בריא אבל כאשר אנו חולים, אנו עסוקים מאוד בכמה קשה הוא לקום מהמיטה וללכת לעבודה. אכן בחיים היומיומיים, קל לנו יותר להתמקד על מה שאין. אנו יודעים למנות היטב את מה שחסר לנו – במיוחד אם הוא בנמצא אצל השכן שלנו. קיים משהו בטבע האנושי הגורם לכך כי עוצמת הכאב של האובדן או ההעדר עולה עשרת מונים על הסיפוק של ההישג או הנמצא. כך גם, משום מה, היכולת לשמור טינה מפותחת אצלנו הרבה יותר מהיכולת להכיר טובה לאחר. אני מכיר מעט מאוד אנשים אכולי רגשות של הכרת הטוב. מעטים הם האנשים אשר הצורך להכיר את הטוב מעביר אותם על דעתם.
לפני מספר שבועות יצאה לי הזכות להשתתף בסעודה הודיה אצל משפחה אשר עברה בהצלחה את ההתמודדות עם מחלת הסרטן. חווית המשפחה הזאת הבליטה עבור כל המשתתפים בסעודה את הערך של הכרת הטוב, להכיר בדברים הטובים הפשוטים והיומיומיים שיש לנו בחיים – אותם דברים אשר אנו לוקחים כמובנים מאליהם כמו בריאות, חברים, והשתייכות לקהילה תומכת. אולם לא זה המסר העיקרי אותי לקחתי אני מהסעודה הזאת. אם הבנתי נכון, ההודיה הייתה לא רק על ההחלמה ועל הסיוע שהמשפחה קבלה מחבריה, כי אם על עצם ההזמנות אשר ניתנה להם בעקבות המחלה להעריך את החיים ואת כל הדברים הטובים שיש בהם. אין ספק כי משפחה זו הייתה מוותרת על ההזדמנות החינוכית הזאת, אולם משכבר הגיעה, בני המשפחה החליטו להפיק ממנו את המרב ולהפוך אותה למשהו אשר ישפיע על תפיסת העולם שלהם.
אנחנו לא צריכים להזדקק לאירועים כה דרמאתיים על מנת להתבונן על הדברים בהם נתברכנו. היכולת להכיר ולהוקיר את הדברים הטובים אצל הזולת הינו מרכיב חשוב בבניית משפחה בריאה. בני משפחה – ילדים ובני הזוג שלנו – חייבים לשמוע מאיתנו דברים טובים. דברי ביקורת יוצאים מהפה ביתר קלות לעומת דברי הערכה. אי לכך עלינו להקפיד למקד את תשומת לבינו גם לדברים הטובים שעושים ילדינו ובני זוגנו. לא רק שהכרת הטוב מעצימה את בני המשפחה ותורמת לדימוי העצמי שלהם, אלא היא גם מאפשרת לנו להסתכל החיים בצורה מאוזנת יותר.
היכולת לראות את הדברים החיוביים בחיים, גם אם לפעמים דברים פחות טובים מעפילים ומעיבים עליהם, מאפשרת לנו לשאוב כוחות ולהקרין בטחון ועוצמה לכל הסובבים אותנו. מהתהליך המורכב של חשבון הנפש של הימים הנוראים אנו צריכים גם להבין כי טוב להודות.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי, ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
