קידוש לבנה

שאלה:

בקהילתנו נהגו כמו ברוב קהילות ישראל, לעשות קידוש לבנה מיד לאחר סיום תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים. אודה ואתוודה כי כבר שנים רבות אינני מסוגל להבין מנהג זה שהיו שהרחיבו אותו אף לצומות נוספים, וזאת בשל תוספת העינוי שיש בדבר לאנשים שממילא נמצאים כבר למעלה מ-24 שעות בתענית. לא זו בלבד, אלא שגם הנשים שבבית נמנעות מלאכול עד שחוזר הבעל מבית הכנסת וזאת משום שיש לעשות הבדלה. בקהילה שבה אני מתפלל "מריצים" את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור, בגלל אותו לחץ אותו אני מתאר (ואני מניח כי "ריצה" זו אינה נחלת קהילתנו בלבד…), ובכל שנה אינני יכול שלא לחוש את הניגוד המוחלט שבין היום הקדוש ממנו יצאנו ובין הצורה הבזויה שבה אנו מתפללים. מנגד, יצא לי שנה אחת להתפלל ביום כיפור באחת הישיבות ושם דווקא האריכו בברכת הלבנה והתישו את הקהל הרעב והצמא בשירים וריקודים. אבקש לשאול האם אמירת קידוש לבנה במוצאי יום כיפור היא הלכה או במנהג? האם אפשר גם לנהוג אחרת?

תשובה:

השאלה על אמירת קידוש לבנה במוצאי יום הכיפורים, מפגישה אותנו בהתמודדות בין שני קטבים: מהצד האחד, אמירת קידוש לבנה במרוצה, מתוך לחץ גורם להרגשה שאמירת קידוש הלבנה נעשה בצורה בזויה. מהצד השני, אמירת קידוש לבנה בנחת ובאריכות, גורם לתחושה שהקהל מותש ברעב ובצמא אחרי הצום. מדובר בשני קטבים הסותרים אחד את השני, ולכן מן הראוי לחזור למקורות שמהם למדנו את דיני קידוש הלבנה, על מנת לברר שאלה זו.

המקור לאמירת קידוש לבנה נמצא במס' סנהדרין (מב ע"א). הגמרא עוסקת בדיני קידוש הלבנה, ודנה עד מתי ניתן לברך על התחדשות הלבנה. בגמרא לא נאמר שיש עניין מיוחד לקדש את הירח דווקא במוצאי שבת או במוצאי החג. עם זאת, במסכת סופרים נאמר (כ, א): 'ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים'. מלשון זו משמע שצריך להמתין דווקא עד מוצאי שבת או מוצאי החג כדי לברך על הירח, שכן אז האדם מבושם ולבוש בצורה נאה.  כלומר, חשוב לומר את ברכת הלבנה בצורה מכובדת ונאותה לברכה, ולכן קבעה התוספתא שיש להמתין למוצאי שבת, שאז האדם לבוש יפה ומבושם. עם זאת, נראה מתוך פירושו של ר' יונה במס' ברכות שהוא לא גרס שצריך להמתין עד מוצאי שבת. הגרסה אצלו היתה אחרת (ברכות כא. נהרדעי): 'מברכין על הלבנה משתתבשם'. ר' יונה כותב שיש כמה פירושים למשפט זה, ואחד מהם הוא שיש להמתין עד מוצאי שבת משום שאז מברכין על הבשמים. ר' יונה דוחה פירוש זה משום ש'אין זה מתקבל כלל [על הדעת], דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי שבת, שהרי פעמים שיהיה ר"ח יום ראשון ולמה ימתין מלברך עד מוצאי שבת?!'. בהמשך דבריו, רואים שצריך בכל זאת להמתין מר"ח לפחות שלושה ימים עד שניתן לברך, משום שירח בן יומו, מתוך קטנותו אין האור שלו מתוק, ואין אדם נהנה ממנו. אך, לאחר שלושה ימים יש מספיק אור, כדי לברך עליו.

נמצא, שהגירסה של מסכת סופרים שקבעה שיש לחכות עד מוצאי שבת, נתונה במחלוקת. עם זאת, הטור והשולחן ערוך העתיקו את הגירסה לפיה יש להמתין עד למוצאי השבת והחג (או"ח, סי' תכו, ב). לאור זאת, הרמ"א כותב במפורש: 'אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יום הכיפורים. ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה, דאז שורין בשמחה, אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית'. הסיבה שממתינין עד אחרי יום הכיפורים היא משום שקודם יום הכיפורים מאוימים מכוח הדין, ואין שרויים בשמחה. לעומת זאת, במוצאי תשעה באב אין ראוי לקדש את הלבנה, משום שאז לא שרויים בשמחה. זוהי הסיבה לכך שאומרים קידוש לבנה במוצאי יום הכיפורים. אם כי, הביאור הלכה מביא את דעת הלבוש לפיו אדרבה, עדיף לקיים את המצווה לפני יום הכיפורים, שכן 'בימים כאלו שתלויין ועומדין, ופן זכות אחת יכריע את הכף', ועדיף להרבות במצוות לפני יום הכיפורים כדי לזכות בדין.

לשאלה, האם אפשר גם לנהוג אחרת, נראה שהתשובה מורכבת מעט יותר. אמנם, ראינו לפחות שתי דעות לפיהן אין עניין מיוחד להמתין דווקא עד מוצאי יום הכיפורים (ר' יונה, הלבוש), ואדרבה, עדיף לקדש את הלבנה קודם מוצאי יום הכיפורים. עם זאת, נהגו להמתין עד מוצאי יום הכיפורים, משום הנאמר בשולחן ערוך וברמ"א. מה גם שאז יש מניין, וניתן לברך ברוב עם. לכן, מכוח המנהג והמניין רצוי להמתין עד מוצאי יום הכיפורים כדי לתת כבוד לברכת הלבנה. עם זאת, במקום שהמתנה עד יום הכיפורים גורמת לכך שקידוש הלבנה לא יהיה מתוך הכבוד הראוי לברכה יקרה זו (וזו הלא הסיבה שדוחים אותה למוצאי יוה"כ), ראוי למצוא את הדרך הנאותה לברכה מתוך שמחה, ואם אפשר גם במנין, כיאה לברכה זו.

הרב דוד בן זזון, רב קיבוץ עין צורים ומרבני 'צהר'