כותרת משנה: על שינוי שיטת הבחירות
טקסט לאמצע: "ניתן להניח כי לו המצב היה הפוך והמפלגות הגדולות היו המפלגות הדתיות, והמפלגות הקטנות היו המפלגות החילוניות, אזי היינו שומעים נימוקים מאלפים מדוע אסור לשנות את שיטת הבחירות ועד כמה חשוב שלקבוצות קטנות תהיה מסגרת שבה הם יוכלו להיאבק על השקפת עולמם"
תוצאות הבחירות האחרונות, כמו גם הדיבורים במערכת הפוליטית בדבר הצורך בשינוי שיטת הבחירות (העלאת אחוז החסימה, בחירות אזוריות או יחסיות ועוד) מעלות את השאלה האם ישנה שיטת בחירות עדיפה מבחינת ההלכה? האם יש בכלל המלצה או דרך מחייבת ומוסכמת לשאלה כיצד בוחרים מנהיגות?
מצינו שני עקרונות מרכזיים באשר לדרך בחירת מנהיגות:
1. רצונו של הציבור והסכמתו באשר להליך הבחירות.
2. ביטוי לגוונים השונים שישנם בציבור בתוצאות הבחירות.
בנוגע לעקרון הראשון ומתייחס לרצון המונהגים והסכמתם להליך, כותב הרמב"ם כי ישנם כמה דרכים לבחירת מלך: "[א] הסכמת הכול על אחד מהם [ב] או שהלכו הרוב אחריו [ג] או שמינוהו הסנהדרין [ד] או נביא [ה] או כהן גדול, [ו] או שהושגה המלכות לאחד מהן באיזה אופן שיהיה" (פירוש המשניות, מסכת כריתות, פרק א, משנה א). ע"פ הרמב"ם מנהיגות יכולה להיבחר בצורה ישירה על ידי העם או רובו או על ידי בעלי תפקידים אחרים. העיקרון השווה בין כל השיטות הוא ההסכמה על דרך הבחירה כך שתביא לתוצאה משקפת. האפשרות האחרונה המובאת בדברי הרמב"ם ("באיזה אופן שיהיה") כוונתה לאפשר כל דרך כל עוד היא מוסכמת ומקובלת. גם כיום ישנן אופציות שונות לבחירת מנהיגות במסגרות שונות. כך למשל הגוף המרכיב את הרשימה לכנסת שונה בכל מפלגה. ישנם המקיימים פריימריז (בחירות מקדימות), ישנם מפלגות שבהן מרכז המפלגה הוא שבוחר וממנה את הנציגים לכנסת, ישנן מפלגות בעלי מועצה ציבורית, ועדה מסדרת או חכמים וגדולים בתורה וכיוצא בזה על זו הדרך. דוגמא אחרת היא נשיא המדינה שנבחר ע"י הכנסת או הרמטכ"ל שנבחר ע"י הממשלה (בהתאם להמלצת ראש הממשלה ושר הביטחון), הרבנים הראשים ורבני הערים ע"י גוף בוחר וכו'. גם בכל אלו העיקרון הוא הסכמת המונהגים על הדרך וההליך.
אולם ישנו, כאמור, עקרון נוסף- מתן ביטוי לגוונים השונים בעם בתוצאות הבחירות. גם שנים עשר שבטי ישראל היו בעלי גווני אופי שונים. יעקב אבינו שמכנס את כולם כאחד, מעניק לכל אחד מהם ברכה אישית שהיא גם ייעוד. אמנם לא ברור שבממשלת שלמה המלך הייתה נציגות מכל שבט, אולם גם הוא ממנה נציבים מכל שבטי ישראל (אם כי שנים מהם היו חתניו.. כפי שמצינו במלכים א, ד). בסנהדרין הראשונה, בימי משה רבנו, הייתה נציגות לכל השבטים – ששה מכל שבט, למעט שבט לוי שהיו לו ארבעה. כל שבט בחר בקלפי את נציגיו לסנהדרין (סנהדרין יז ע"א). גם לדורות נקבעה הלכה שבין חברי הסנהדרין יהיו גם כהנים ולווים (ספרי פר' שופטים) וזאת במטרה לתת ייצוג לכל. ממקורות אלו ועוד הסיק הראי"ה קוק כשהוא דן בעדיפותם של בחירות יחסיות: "דרך הישר והטוב הוא ליתן יד ושם לכל חלקי הציבור בכל דבר שבקדושה, ובכל סדר של הנהגת הכלל. וכן הוא בעיקר דין של מצות מינוי סנהדרין, …שכך היא המדה הנכונה שיהיו כלולים מכל החלקים שיש בהם התייחדות מפורטת בפני עצמם" (שו"ת אורח משפט, עמ' רא). הייצוג השבטי איננו ייצוג אזורי, עם זאת שהשבטים התיישבו באזורים שונים בארץ. ייצוג לפריפריות למשל, הוא מינוף הנושאים האזוריים, אך לא התמודדות עם שאלות שנוגעות לחיי הכלל. מכאן שגם את המפלגות הדתיות ניתן לראות כסקטוריאליות, אך המצע ותפיסת העולם חובקת תחומים רבים שקשורים לעיצוב אופייה והווייתה של המדינה והחברה בשאלות עקרוניות וכלליות. (ראה עוד בהרחבה: הרב אליעזר וולדינברג, "בחירות יחסיות", הלכות מדינה, חלק ג, עמ' קיד-קיז).
ובאשר לגוף ההצעות שמוצעות כיום: ראשית יש לזכור כי נושא שינוי שיטת הבחירות צץ ועולה בכל פעם שיש קושי להרכיב קואליציה. ובעבר אף יושמו שיטות אחרות במערכות בחירות, אולם לאחר מספר שנים חזרו לשיטה הנהוגה כיום. עיון מעמיק במניעים של אותם הדוחפים לשינוי השיטה יגלה כי המטרה העיקרית היא פגיעה בכוחם של המפלגות דתיות, שלא לומר ייחול להיעלמותן. יש קסם בשיטה האזורית, שהרי כך גם מקובל במדינות אחרות בעולם (ארה"ב למשל), אולם הייצוג האזורי במדינת ישראל הוא חסר משמעות ברמה המהותית. אמנם קבוצות גדולות בחברה הישראלית הם בעלי תפיסת עולם שונות, אולם הם לא מפוזרות ע"פ מחוזי התיישבות. קול הקבוצות המגוונות שבחברה נשמע היטב דווקא כשהם בפני עצמם, ולא כשהם נבלעים בתוך גוף גדול שבו הם, אחרי הכל, מהווים מיעוט מה שגורם לכך שקולם ודעתם לא נשמעים שם.
גם הטיעון שבחירות אזוריות- מחוזיות מקובלות במדינות רבות, איננו רלוונטי, שהרי ישנן גם מדינות רב-מפלגתיות והן מתנהלות בצורה יפה מאד. מכאן שהבעיה היא לא בשיטה הקיימת, אלא בנורמה ההתנהגותית של הפוליטיקאים והעסקנים בכל הקשת הפוליטית.
אשר על כן, עלינו לעשות את מה שמתאים למדינת ישראל ולאופי הקבוצות- השבטים השונים שבה. אחרי הכל אנו עם מיוחד, מפוזר ומפורד בדעות ובהשקפות, ודווקא משום כך אסור לוותר על הייצוג המגזרי, גם אם הדבר איננו מתאים לבעלי אג'נדות מסוימות. ראינו בעבר מה קרה כשהכשירו "אתרוג" פסול (רק משום שזה היה נח), ונראה שגם כעת יש מי שמנסה ליצור גל דומה ולו משום שהדבר תואם את האינטרסים שלו. ניתן להניח כי לו המצב היה הפוך והמפלגות הגדולות היו המפלגות הדתיות, והמפלגות הקטנות היו המפלגות החילוניות, אזי היינו שומעים נימוקים מאלפים מדוע אסור לשנות את שיטת הבחירות ועד כמה חשוב שלקבוצות קטנות תהיה מסגרת שבה הם יוכלו להיאבק על השקפת עולמם וכו'.
והיה אם בכל זאת תשונה השיטה ואחוז החסימה יעלה, אולי יצא מכך גם משהו טוב. שהרי אז לא תהיה ברירה ואפילו הפלגים השונים בציונות הדתית יאלצו להתאחד (רחמנות…), ומי יודע אולי אף כל הציבור הדתי, כפי שהיה בבחירות לכנסת הראשונה. ימים יגידו.
הרב יהודה זולדן, בית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; ומרבני 'צהר'
