רשתות השיווק הגדולות פותחים בשנים האחרונות עוד ועוד סניפים בכל רחבי הארץ, והדבר מגביר את התחרות ומקשה על הסוחרים הקטנים. זאת ועוד: התחרות בין הרשתות עצמן, מביאה לא פעם להורדות מחירים עד כדי מחירי הפסד (בעיקר של מוצרי יסוד כמו לחם, חלב, פירות וירקות ובשר), מצב שאיתו אין לסוחרים הקטנים יכולות להתמודד והוא גורם לשבירת מטה לחמם. מצב זה אמנם מיטיב עם הלקוחות והצרכנים, אולם גורם לעיוות בכוחות השוק ויוצר מצב מקולקל שבו החנויות הקטנות אינן יכולות לשרוד. לאחרונה אף אירע מקרה באחת הערים הצפוניות (ראו מסגרת) שבו הסוחרים החליטו בצעד מחאתי לחלק סחורה בחינם ברחוב, וזאת בכדי להמחיש את אוזלת ידם אל מול הרשתות הגדולות.
מציאות זו מעלה כמה שאלות הנוגעות לגבול התחרות העסקית המותרת על פי ההלכה. האם מותר בכלל לפתוח חנות חדשה הפוגעת בחנויות קיימות- פעילות? האם ישנה בכלל בעיה למכור במחירי הפסד על מנת למשוך לקוחות? וכן האם ראוי לקחת סחורה בחינם, למרות שיש לאדם יכולת לשלם עבורה?
שנינו במסכת בבא בתרא (כא:): "כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבני בעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו". הגמרא מלמדת כי זכותם של בני העיר למנוע ממי שאינו תושב המקום לפתוח חנות שתגדיל את התחרות עם אנשי המקום, אולם מבואר בגמרא כי דין זה איננו רלוונטי אם מדובר במי שמשלם את המסים המקומיים (וכן פסק השו"ע חו"מ קנו ה). כמו כן מבואר בראשונים כי אם מדובר באדם שפותח חנות זולה יותר לטובת אנשי העיר, לא ניתן למנוע זאת ממנו (וכן פסק הרמ"א שם ח). עד כאן בנוגע לכניסתם של כוחות שוק חדשים, אולם מה לגבי מכירה במחירי הפסד על מנת "למשוך" את הלקוחות?
שאלה זו ממש נידונה במשנה במסכת בבא מציעא (ס.) במחלוקת תנאים בסוגיה האם מותר לאדם "לשבור את השוק" ולמכור במחיר הנמוך מהמחיר המקובל בשוק: "רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין, ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב". להלכה פוסק השו"ע (סימן רכח, יח) כדעת חכמים שמותר לאדם להוריד את המחירים על מנת למשוך לקוחות, אולם עיון בנימוק שנותנת הגמרא לדעת חכמים נראה כי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. הגמרא אומרת כי ההיתר להורדת המחירים או לחלוקת מתנות הוא בתנאי שמי שנוהג כך פונה לסוחרים האחרים ואומר להם: "אנא מפלגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי". כלומר אני עושה כן אם גם באפשרותכם לחלק מתנות ולעשות מבצעים, ולכן אם משמעות הדבר הורדת מחירים כללית, הרי שאין בכך בעיה.
אולם במציאות שבה התחרות אינה הוגנת, כגון שמוצרים נמכרים במחירי הפסד או שאחד הסוחרים מחלק מתנות שאחרים אינם יכולים לעמוד בהם, הרי שגם חכמים יודו לר' יהודה שיש להגביל את התחרות ולאסור את הורדת המחירים הפרועה הפוגעת בכל שאר סוחרי העיר.
על פי חלוקה זו ניתן להבין את הגמרא במסכת בבא בתרא (צא.) האומרת כי: "מתריעין (זועקין) על פרקמטיא (סחורה) שהוזלה אפילו בשבת…והוא דזל וקם עשרה בשיתא". כלומר הוזלה חדה מדי במחירי השוק (בסחורה שאנשי המקום מתפרנסים ממנה – מאירי שם) הינה צרה גדולה עד כדי כך שראוי לזעוק עליה אפילו בשבת. כך גם קבע להלכה בעל ערוך השולחן (שם יד): ""אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדים מעות אחרים", וכן בסי' רלא (כו): "ועתה במדינתנו יש לצעוק להיפך על החנונים המזלזלים במקחים בכל מיני סחורות וע"י זה רבה הקלקול מהמסחר והעניות. והרי חז"ל התירו להרויח שתות אף באוכל נפש וכ"ש בשאר מיני סחורות שצריכים להרויח הרבה יותר, ועתה מזלזלים במקחים בלא דעת ובלא תבונה".
ביחס למציאות שלנו, ברור כי לו התחרות הייתה רק בין הרשתות הגדולות, הרי שלא הייתה בכך בעיה. אולם מאחר ונתוני הפתיחה של הסוחרים הקטנים שונה לחלוטין מאלה של רשתות גדולות ומבוססות, הרי שמצב שבו הרשתות הגדולות פוגעות בסוחרים הקטנים אינו פשוט כלל וכלל.
עד כאן עסקנו בבעיה מזווית הראיה של הסוחרים, אולם נשאלת השאלה מה המשמעות של מסקנות אלו לגבי הצרכן. לכאורה הקונה יכול לעשות שיקול תועלתי פשוט ולקנות סחורה במקום הזול ביותר, ולא להתייחס כלל לשאלה האם התחרות הוגנת או שאינה כזאת. אולם כשמדובר במצב שבו פירות וירקות מחולקים ממש בחינם, כשעל ה"שלל" עטים אנשים רבים וביניהם גם כאלו שבאמת צריכים את הפירות הללו שכן אין ידם משגת לקנות אותם במחיר מלא, הרי שלקיחת הפרות על ידי אנשים שיכולים לקנותם (בוודאי במחירים הנמוכים ממילא), הרי שיש בכך גריעת יכולתם של מעוטי יכולת מלהתקיים. מצב זה דומה לדין "עני המהפך בחררה" שהלוקח ממנו נקרא רשע (קידושין נט. וכשיטת רש"י המעמיד את הדברים אפילו במחטף מההפקר).
לסיכום: הרשתות הגדולות אינן מביאות רק ברכה בכנפיהן, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד אצל הקמעונאים הקטנים ולעיתים קרובות גם אצל הצרכנים. יחד עם זאת, אין להגביל פתיחה של חנות חדשה בעיר אפילו שהפתיחה תגדיל את התחרות בין הסוחרים, ובפרט אם החנות מעוניינת למכור יותר בזול. כמו כן מותר לסוחרים לערוך תחרות חופשית על ליבם וכיסם של הלקוחות, כל עוד התחרות היא הוגנת. אולם מצב שבו אחד מהסוחרים או כמה מהם שוברים את השוק ומוכרים במחירי הפסד, באופן שלא מאפשר לכלל הסוחרים לעמוד בתחרות, הוא פסול ואסור.
הצרכן מצדו יכול לקנות בכל מקום בו הוא חפץ, אך ראוי כי אדם שיש ביכולתו לשלם עבור סחורה שלא ייקח מסחורה המחולקת חינם.
הרב אורי סדן הוא ראש ביהמ"ד הקהלתי בשהם ועמית בביהמ"ד החברתי ומרבני 'צהר'
מתוך Ynet: הסוחרים בשוק בטבריה מחלקים סחורה בחינם במסגרת מאבק נגד רשתות השיווק והמחירים שהם מציעים לצרכנים. במסגרת המאבק הוציאו סוחרי השוק מאות ארגזים ובהם ירקות, והציעו אותם חינם אין כסף לעוברים ושבים. מטבע הדברים עד מהרה נוצרה במקום מהומה רבתי. לאחרונה נפתח בטבריה סניף חדש של "רמי לוי- שיווק השקמה" והתחרות בינו לרשתות האחרות בעיר הביאו לצניחה חדה במחירים. עופר זנאד, בעל דוכן בשוק העירוני, אומר כי בעוד שהם (הרשתות) מוכרים ירקות ב-70 אגורות לקילו, "לי קילו מלפפון עולה לי 3.8 שקל. איך אני אתחרה במחיר כזה? הם הורידו את המחיר והרסו את השוק של טבריה. יש בזה צדק? זו לא תחרות הוגנת. הרשתות מתקוטטות ביניהם והסוחרים הם הקורבן. המשפחות עם הכסף הגדול הורסות את הפרנסה למאות משפחות בעיר".
