זוג נשוי בא להיוועץ בי בעקבות קשיי זוגיות. ביקשתי מהם לענות על שתי שאלות בנפרד. הראשונה הייתה "כיצד תדע בוודאות שהצד השני אוהב אותך?" והשנייה הייתה "איך יידע הצד השני שאתה אוהב אותו?" שני בני הזוג השיבו באופן שונה. ומתשובותיהם הבנתי שכל אחד מהם לא מבין את הצורך של הצד השני.
כדי שהנתינה תהיה בעלת משמעות, חייבים להביע את אהבה כלפי בן הזוג בדרך שהוא זקוק לקבלה.
האהבה והנתינה זה לזה יכולה להגיע באמצעות הכרה בצרכים זה של זה ובמילויים. אם אחד מבני הזוג ייתן וישקיע, אך לא ימלא את הצורך של הצד השני, לא רק שהשקעה זו לא תועיל אלא ההפסד עלול להיות כפול – הן מצידו בהרגשת התסכול והן מהצד השני שהרי כאילו לא נתן. לצערנו תחושה זו יכולה לגרום למתחים רבים.
סיפור מוכר בתחום הגישור מספר על אב ששמע את שתי בנותיו רבות בקולי קולות. כאשר הגיע ראה את שתיהן אוחזות בתפוז, כאשר כל אחת דורשת לזכות בו. כדי למנוע את המהומה ולייצר צדק מהיר, חצה את התפוז ונתן מחצית לכל אחת. מה רבה הייתה תדהמתו כאשר ראה את האחת אוכלת רק את חלקו הפנימי של התפוז, והשנייה משתמשת בקליפות בלבד. משל זה מראה כיצד הבנת הצרכים האמיתיים של כל צד יכלה לפתור את הבעיה בקלות. אילו הייתה נערכת שיחה מקדימה בין האב לבנותיו, הוא היה נותן לאחת את הקליפות ולשנייה את החלק הפנימי.
זיהוי הצרכים של זה לזה הוא הדבק המחבר בין איש לאשתו. לא מספיק רק לאהוב אלא צריך גם לדעת איך לאהוב. משל לאדם שקונה מכשיר חשמלי כלשהו, גם אם הוא יהיה המכשיר הכי חדיש ויעיל, אם האדם לא ידע איך להשתמש בו, מה הועילה קנייתו?
זהו אפוא ההבדל שבין אחדות לדבקות האחדות – היכולת להתחבר זה לזה למרות ההפכים והשונות בינינו כפי שעם ישראל היה מאוחד במעמד הר סיני כדברי רש"י הידועים (שמות יט, ב): "כאיש אחד בלב אחד". מחדש הרבי מלובביץ שהאחדות הייתה שם למרות התרעומות והמחלוקות.
אולם, הדבקות כפי שמגדיר הרמח"ל בספרו דעת תבונות היא אהבה גמורה. מה יש בדבקות שמביא לאהבה גמורה? זאת אפשר ללמוד מהאמור בפרשתנו "ואתם הדבקים בה' אלהיכם" (דברים ד, ד) ובפסוקים לפני כן נאמר: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוקיכם את אשר אנוכי מצווה אתכם" (שם, ב).
למה דווקא כאן, סביב הדבקות, התורה מדגישה שאין להוסיף ואין לגרוע מדברי התורה? משום שבמקום שבו הקב"ה גילה את רצונו, שם תידבק. במקום שבו אנחנו ממציאים לעצמנו סוג של חוויה, אין שום דבקות. הדבקות היא היכולת לקיים את רצון ה' כלומר זיהוי הצרכים וקיומם, עד החיבור השלם עם הקב"ה במדרגה נבואית כפי שהגיע משה (ע"פ מורה נבוכים ג, נא).
על כן האדם מצווה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד), זאת אומרת שאהבה אידיאלית היא יכולת להבין איך למלא את רצונותיו וצרכיו של זה לזה ומתוך כך לזכות לשכינה ביניהם. כפי שהשכינה מחברת ועושה שלום בין שמים וארץ ובין האדם לבוראו, על אף השוני – כך בתא המשפחתי האהבה והנתינה מתבטאות בצרכים של כל אחד מאיתנו ולכן על הצד השני להכירם ולמלאותם.
כותב המאמר: הרב אבי שיש – רב הגרעין התורני חברתי "אורות חנן" רחובות
