לפני 35 שנים, בשנת תשל"ה (1975) נולד שגיא, בן לנעמי ונתן. לאחר כשנה הצטרף אליו בן נוסף, אבינועם שמו. בני המשפחה בנו את ביתם בקרית אתא ושם הם חייו באושר ובשמחה. אבינועם למד בישיבה התיכונית 'יבנה' ולאחר שנות התיכון עלה לצפון ולמד בישיבת ההסדר בגולן. הוא התמיד בלימודי התורה והיה לסמל ולדוגמה לכל הסובבים .
את שירותו הצבאי הוא עשה בחטיבת 'גולני' וגם שם הוא התבלט לטובה. למרות מימדי גופו הצנועים, הוא סחב את המא"ג וכאשר היה יכול הוא גם עזר לחבריו במידה מרובה . לאחר לימודיו בישיבת הגולן החליט אבינועם להמשיך ללמוד תורה ועבר לישיבת 'הר המור' בירושלים. המעבר מישיבת הסדר לישיבה גבוהה היה לא פשוט לאבינועם, אולם הוא היה בעל כוח רצון אדיר ובזכותו הוא השתלב בצורה נפלאה בישיבה החדשה והמשיך לגדול ולהתפתח לתלפיות ממש.
אבינועם השתדל לשמור קשר עם חבריו ועם החברותות הצעירות שלו. בזמן שירותם הצבאי היה כתב אליהם מכתבים באופן רציף ובהם עודד את חבריו ושיתף אותם במחשבותיו.
וכך כתב אבינועם לחברו באחד ממכתביו הרבים :
"הפסוק אומר 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'. שים לב, כולכם, ולא אדם כזה או אחר. היום, ולא לעתיד לבוא או בעתיד סתם. חיים, ולא מעל החיים כהתעלות רגעית ורגשית חולפת או בצד החיים כסניף מצטרף לשאר עיסוקי האדם שהוא חי , חושב, אוכל, מדבר, עובד, מתפרנס, לומד וגם מאמין (אפילו בכל ליבו!). אמונה היא חיים. דבקות היא חיים. ואפילו שקצת נגמרות לי המילים מלהסביר אשתדל בכל זאת. האמונה, הקשר לריבונו של עולם אינו תלוי בנו ואינו מתחיל מאיתנו. רבה אמונתך… כלומר הקב"ה מאמין בנו כלומר מחיה אותנו, מהווה אותנו (ואת כל המציאות) בכל רגע ורגע. זו לא חוויה שכלית ורגשית ואפילו לא חוויה קיומית. זוהי עצם חווית החיים במובן של להיות, להתקיים…דברים אלו נכונים לא רק בתחילת הדרך אלא בכל מהלך החיים שכן אופק הפעולה של תלמיד ישיבה ומבחניו שונים, טווחי הפעולה וההתמודדויות של סטודנט באוניברסיטה, אבל לעולם 'יראת ה' היא אוצרו'…"
לפני 9 שנים, בתחילת זמן קיץ בישיבה, בכ"ח ניסן, השכים אבינועם על מנת לפתוח את לימודיו מוקדם ככל האפשר. בדרכו לישיבה הוא נרצח בפיגוע באוטובוס בצומת יגור בחיפה.
אבינועם לא היה רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. בשנות חייו הקצרים הוא דבק באלוקיו והופיע את אמונתו הגדולה. יעידו על כך הוריו, יעיד על כך אחיו, ויעידו על כך חבריו הקרובים והרחוקים וגם חניכיו מבני עקיבא שזכו למדריך כל כך משמעותי. דבקותו בה' השתלבה בנעימות מידותיו, וכשמו כך שנות חייו, עברו בנעימות גדולה ובאהבה.
לפני כשבועיים בחג ראשון של פסח, בו עם ישראל יושב סביב שולחן הסדר ומציין את השיעבוד ואת החרות, זכה שגיא, אחיו של אבינועם, להיות לאבא. בן בכור נולד לו ולרעייתו רעות, וכעבור שמונה ימים הכניסהו בבריתו של אברהם אבינו. השם שניתן לרך הנולד הוא 'אבינועם משה'.
לאחר טקס ברית המילה שיתף שגיא את הנוכחים בתחושותיו. הוא התחיל בשירת "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", עין אחת לא נשארה יבשה. בהמשך דבריו סיפר על הרגשתו כיצד נצח ישראל לא ישקר, ולמרות כל הקושי והתלאות, הרי שהמרצחים נלא הצליחו במשימתם. אבינועם הי"ד נרצח, אולם לאחר כמה שנים הופיע אבינועם חדש ודרכו נמשכת השרשרת שלא תיפסק לעולם. ואולי זוהי תמצית סיפורו של עם ישראל. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים.
