חתונה היא בדרך כלל אירוע משמח, וכך גם הייתה החתונה שעליה יסופר כאן. אלא שהשמחה בחתונה הזאת, שאליה הוזמנו בלה ונורי, נקטעה באמצע באופן בלתי צפוי. זה קרה כשלאולם נכנסו מספר לובשי מדים, ניגשו אל בלה ונורי וביקשו מהם לגשת אל מחוץ לאולם. הם לא הבינו מה להם ולחיילים הללו שהם אינם מכירים. אולם ברגע הבא חדרה להכרה ההבנה המצמררת. אבי. "שרק זה לא יהיה קשור לאבי". חששם של בלה ונורי התאמת. "לצערנו הרב בשורה נוראית בפינו, אבי נפגע לפני מספר שעות מאש מחבלים בדרום לבנון, הוא נפצע באורח אנוש", החיילים בישרו להם בפנים כואבות. עולמם חרב עליהם, אבי שלהם איננו, אבי בנם האהוב נהרג, כיצד ניתן להמשיך לחיות, כשאבי שלהם איננו?
אבי היה נער גבוה, תמיר וחייכן, נמרץ וכולו שובבות. אבי היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" – בילדותו כחניך ובנעוריו כמדריך. בגיל חמש-עשרה התנדב אבי ל"מגן דוד אדום", עבר קורס מדריכי עזרה ראשונה וגידל דור מתנדבים חדש. על פעילותו זו קיבל את "אות המתנדב" ממועצת קריית אונו. הוא שילב באופיו יושר, כנות וצניעות עם הומור, שמחת חיים וצחוק בריא. היה קשור מאוד למשפחתו הרחבה. העניק אהבה רבה לכולם ורכש כבוד רב לסבתו. תמיד הלך בדרכו המיוחדת ועשה הכל בהתלהבות גדולה, באמונה במעשיו ובצדקת דרכו. בתום לימודיו בבית-הספר, ביקש אבי לדחות את שירותו הצבאי בשנה אחת. היה חשוב לו, לפני גיוסו, להעשיר את השכלתו התורנית. הוא התקבל ללימודים בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. בתקופת לימודיו התעניין אבי בעיקר בנושא האמונה, וביקש להבין את הנלמד ביסודיות ובעומק.
אבי נהרג ביום ג' באלול התשנ"ג, לאחר שנפצע אנושות באזור הכפר אל-פארש בדרום לבנון. שבעה חיילים מחטיבת גולני נהרגו באירוע זה ממטען חבלה. אבי, שהיה מפקד צוות, יצא לסרוק אחר מטענים נוספים ונפגע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה בפתח תקווה. בן עשרים ושתיים היה בנופלו.
בלה ונורי הם לא ההורים היחידים שקיבלו את הבשורה הקשה על נפילת בנם היקר מאש האויב. מאז קום המדינה קבלו אלפי הורים את הבשורה המרה. גם שם זה מתחיל בדפיקה בדלת, בצמרמורת שמטפסת לאורך הגוף ובמשאלת הלב שמדובר בטעות.
לפעמים אין למי להודיע. יצחק שניצר נהרג במלחמת העצמאות בקיבוץ דן מצרור צלפי אויב, אולם לא היה למי להודיע על נפילתו. יצחק היה הנצר האחרון למשפחתו שנספתה כולה בשואה. הוא הובא למנוחת עולמים בקיבוץ בו נהרג, ובלווייתו לא נכח אף אחד מבני משפחתו.
המדרש לספר תהילים מביא משל מיוחד: "משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, ונתייגע הבן ואמר לאב 'היכן היא המדינה?' אמר לו 'בני, סימן זה יהא בידך – אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך'. כך אמר להם הקב"ה לישראל 'אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין".
המדרש מלמד אותנו את דרך העולם: אין מדינה ללא קברים, ואין גאולה מבלי צרות וייסורין. אין צמיחה ללא משברים ואין יום עצמאות ללא יום הזיכרון.
היום ברוך ה' מסתובבים בינינו הרבה 'אבים' קטנים הקרויים על שמו של אבי פישר הי"ד ומנציחים את אישיותו בעצם היותם חיים בעוז ובגאווה במדינת ישראל. בכך הם ממשיכים את דרכו המיוחדת שנקטעה.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
