משנה: על אף פיתויי המחשב, האינטרנט והטלוויזיה, יונה גודמן, מזכ"ל לשעבר, חושב שאין תחליף לבנ"ע מצד היותה מסגרת המופעלת בידי בני נוער עבור בני נוער, וכן מצד היותה מסגרת חינוך לא –פורמאלית המצליחה להעניק חינוך לערכים בסגנון ובדרך ששום מערכת חינוך אחרת מסוגלת לה כיום.
הנהגתה החינוכית של תנועת בני עקיבא פועלת בתוך מציאות מורכבת. הזירה בתוכה צומחת התנועה משתנה תדיר, והיכולת להמשיך להפעיל את התנועה נעשית מורכבת משנה לשנה. להדגמת דברינו, נמנה שלושה שינויים שאירעו בסביבה בה פועלת התנועה בשמונים שנות קיומה:
המבנה הפיסי והמצב הכלכלי של הבתים השתנה. בעבר רבו החברים שגדלו בדירות קטנות, ללא מזגן או אמצעי בידור (מי חשב אז על מחשב, טלוויזיה עם לווין וכו'). באותם ימים, שולחן הפינג-פונג בסניף הייתה האטרקציה הכי טובה בעיר. אך בימינו רוב החניכים גרים בדירות נוחות ורק הסניף נותר בפשטותו. מתוך דירות מאובזרות ונוחות אלו מגיעים לעתים הורים ופונים אל צוות ההדרכה בטענות על שהסניף לא מהווה מוקד משיכה כפי שהיה בימיהם.
גם אופי בתי הספר השתנה. יותר ויותר בתי ספר מחקים את תנועות הנוער: מארגנים סמינריונים וסעודה שלישית חווייתית, סרט עם דיון או קומזיץ. מציאות זו (מבורכת ככל שתהיה) נוטלת את העוקץ מייחוד פעילותה של תנועת הנוער.
גם המבנה הערכי והסוציולוגי של הציונות-הדתית משתנה. בעבר הציונות-הדתית הייתה יחסית הומוגנית. בימינו קיימת התחזקות של הזרם התורני מצד אחד ושל הזרם הליברלי מצד שני. הדבר יוצר מתחים ומשפיע על ציפיות ההורים מהחינוך התנועתי.
למרות שינויים אלו, בני עקיבא ממשיכה לחנך ולפרוח. דרכי פועלה משתנות אך את שורש ייחודה היא ממשיכה לטפח. על איזה ייחוד מדובר? כוונתי בעיקר לשלושה ממדי ייחוד:
הראשון רמוז בשמה: "תנועת נוער" כלומר – תנועה של הנוער. נוער עם עצמאות, שהסניף ואיכותו תלויים בו ובפועלו. מקום בו הוא אחראי על מימוש ערכיו ושאיפותיו. עצמאותה של קבוצה ונטילת אחריות על דרכה לא יושגו בכיתה עם מורה למרות מועצת התלמידים. פעילה ככל שתהיה, מועצת התלמידים היא לכל היותר תוספת להנהגה הסמכותית המרכזית של הנהלת בית הספר. אך בתנועת הנוער, הכול שלהם. הם אחראים על הערכים ומימושם. יש כמובן ערך רב לבתי ספר ולמורים. אך יש ערך רב וייחוד חיוני לתנועת הנוער. את הלהט של חודש ארגון אף בית ספר לא יוכל לחקות, ואת התהליכים הפנים-שבטיים של הפיכת אוסף של בודדים לקבוצה ולשבט – נדיר שבית ספר יצליח לכונן. נכון, "זה לא כמו שזה היה בימינו" (הרי בדורנו, עסקנו רק בדברים ערכיים נעלים…), אך זה עדיין מקדם עולם ערכי שלם שבית הספר אינו מטפל בו.
הייחוד השני נובע מגיל הצוותים. המדריכים הם דמויות להזדהות דווקא בזכות קרבתם לגיל החניכים, אף אם צעירותם לעתים מתבטאת בהתנהגות לא מספיק בוגרת. עבור רבים מחניכי התנועה (והוריהם) – דמות מרכזית בעיצוב עולמם הערכי היה דווקא המדריך הצעיר בסניף, חרף החסרונות שנבעו מצעירותו.
הייחוד השלישי טמון בכך שאין לתנועה תוכנית לימודים פורמאלית שנועדה לטפח השכלה. לב ייעודה קשור לערכים, ציוניים ויהודיים, אשר בדרך לא דרך היא מצליחה לטפח בלב חניכיה. אנו בבית רואים בגדים מוכתמים בצבע, עייפות ובלגן, אך במעלות השבטים צומחת אישיותם וקומתם הערכית של החניכים. חלק גדול מגאוות היחידה והשייכות העמוקה לדרכנו הציונית-דתית נבנים דרך התנועה. בממד זה שונה תנועת הנוער אף מהמתנ"ס. אמנם במתנ"ס יש לפעמים מדריכים צעירים שמעבירים חוגי העשרה בסגנון לא פורמאלי, אך העיקר חסר מהספר. לתנועת הנוער יש חזון. הוא מחנך במודע לאידיאולוגיה. יהיה זה "תורה ועבודה", "עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל" או הגדרה דומה אחרת, הסניף שואף להציב כתובת אש ועליה אידיאל בוער. אמנם ביום יום אין תמיד רואים את האש. אך צעד אחר צעד, שנה אחר שנה, מדליקים החברים בליבותיהם את אש האידיאלים. אין אף מסגרת אחרת המופעלת על ידי הנוער עצמו ואשר זו נקודת המוצא שלה ומוקד ייעודה.
לאור כל זאת יובן מדוע טועים המכנים את תנועות הנוער "חינוך משלים". ביטוי זה מניח כי לֶב החינוך מוקנה בבתי הספר, ואילו תנועות הנוער רק 'משלימות' עוד כמה כישורים ומשחקים. מדברינו לעיל עולה כי תנועת הנוער אינה 'משלימה' דבר, אלא ייחודית היא ועומדת בזכות עצמה. היא מצמיחה ערכים ומטפחת ממדים שבתי הספר אינם יכולים לטפל בהם, אף אם ירבו בטיולים ובקומזיצים עד בלי די. אם כבר, בממד מסוים ניתן לומר כי חלק גדול מבתי הספר הם 'המסגרת המשלימה'! לב החינוך בגיל הנעורים מתפתח בתנועת הנוער, ובתי ספר רבים מתמקדים בהוספת ידע וכישורי למידה. למותר לציין כי לא באנו חלילה לזלזל בבתי הספר. ב"ה זכינו ויש יותר ויותר בתי ספר אשר אינם מסתפקים ב-'מרוץ לבגרות', אלא משקיעים רבות בהבניית חינוך איכותי. אך דברינו נועדו להזכיר לכולנו את ייחוד תרומתה של תנועת הנוער בכלל ושל בני עקיבא בפרט. ייחוד העשוי להוסיף לילדנו ממד חיוני בעולמם הציוני-תורני-ערכי, בעיקר אם נדע אנו לתמוך ולחזק את הסניפים ואת התנועה כאחד.
סוף דבר, לא בכדי מזדהים אנשים בעלי שער שיבה לפי השבט בו הם חברים (עדיין!). אמנם ישאלו באיזה סניף הייתה (בלשון עבר) אך על שבט ישאלו בלשון הווה: באיזה שבט אתה. על כן, יהא צבע שערנו אשר יהיה – נסיים באיחול; לבני עקיבא שחוגגת שבת ארגון נאחל עוד שנים ארוכות של התחדשות וחינוך ולנו כהורים נאחל שנדע כיצד לתמוך ולחזק, לגלות מעורבות ולא התערבות. לפני שמונים שנה איש לא חלם שהתנועה תתפתח בצורה כה רחבה ואיכותית. אין לנו אלא להודות לקב"ה על כל היש בה הוא זיכה אותנו, ולפעול יחדיו למען המשך בניינה של התנועה. בניין המסוגל לבנות כה רבות בלבבות ילדינו. אגב, באיזה שבט אתה?
יונה גודמן הוא ראש תחום אמוני במכללת "אורות ישראל" ולשעבר מזכ"ל תנועת בני עקיבא
