עוד בטרם יצאו לאוויר העולם, עשו ויעקב מתרוצצים בבטן אמם. על מה ולמה? רש"י מסביר את המילה 'ויתרוצצו' כך: "רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת". יעקב ועשו מגיעים לעולם עם נטיות לב שונות המוצאות לעצמן ביטוי במאבק על השקפות עולם.
ע"פ פשט המקראות נראה שכל אחד מהם גם מצא עידוד וחיזוק לביטויים של אותן נטיות לב מולדות: "ויאהב יצחק את עשו ורבקה אוהבת את יעקב". אופן ההתייחסות של ההורים, יש להניח, עשה את שלו וחיזק את התכונות של כל אחד מהילדים, אולם מאידך החריף את הפער וכך גם את העוינות שבין השניים.
סיפור הפרשה מלמד אותנו כי אנשים נולדים עם נטיות, מה שיכול לעלות את המחשבה כי מהתכונות שלנו טבועות בנו, במידה מסוימת, עוד מלפני הלידה כאשר בחיים אנו נדרשים לפתח או למתן את הנטיות הללו.
ואכן כל הורה שיש לו יותר מילד אחד נוכח עד כמה כל אחד מהם הוא בעל אופי אחר – וזאת על אף העובדה שכולם באו ומשתייכים לאותו מאגר גנטי. במקרים רבים האופי המולד עתיד ללוות את הילד לאורך כל חייו, תוך שהוא משפיע על האופן שבו הוא לומד ויוצר אינטראקציות עם הסביבה ואף מגדיר משהו מהאישיות שלו.
אולם אופי ונטיות מולדות אינן חורצות גורל. בכוח האדם והסביבה למתן ולתעל נטיות אלו למקום חיובי, כאשר זהו סוד הגידול המוצלח של ילדים. כאשר הורים יודעים להתאים את הדרישות והציפיות ליכולות הילדים, ניתן לגדל אותם עם פחות מאבקים ועימותים ובצורה שתורמת יותר לאושר ולדימוי העצמי שלהם. רבים ההורים מנסים לכופף את הילדים לעמידה ברצונות ובהשקפות שלהם. גם אם הדבר נעשה מתוך כוונות טובות, כל עוד הדבר מנוגד לטבעו של הילד, הרי שהתוצאות יכולות להיות הרסניות. להורים רבים נדרשת תקופה ארוכה וכואבת בכדי להגיע לתובנה הזאת.
ייתכן כי גם יצחק הבין זאת ועל כן בחר להתחבר לעשו, על אף מגרעותיו וחסרונותיו.
אולם לא רק הגנטיקה קובעת אלא גם הסביבה בה אנו גדלים. בעניין זה מעניינים דבריו של רש"י על הפסוק "ויגדלו הנערים". כותב רש"י: "כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לעבודה זרה". במילים אחרות, על אף שליעקב ולעשו היו לכל אחד התכונות שלו, היה זמן במהלך שנות הילדות בהם ניתן היה לעדן ולנתב את התכונות הפחות חיוביות. אולם כאשר הילד מגיע לבגרות, רואים את תוצאות האינטראקציה שבין הטבע והסביבה.
הורים היודעים לחשוף את ילדיהם לדמויות ערכיות, לחוויות חינוכיות ולדוגמאות הראויות לחיקוי, מגדילים את הסיכוי לכך שילדיהם יגדלו להיות אנשים תורמים ובונים. גם ילד שנולד עם תכונות של פזיזות, רגזנות, טווח ריכוז קצר או רגישות יתר, יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד עם גישה נכונה מצד ההורים והסביבה.
בתור הורים אנו נוטים לעודד התנהגויות מסוימות ולשלול אחרות. כך גם עשו יצחק ורבקה. הדביר מזכיר לנו כי ככל ששני ההורים מתואמים ומגובשים ביניהם בעמדה אחידה, כך יהיה יותר קל לילדים להבין מה מצפים מהם. לא מן הנמנע מצב שבו הורה אחד מתחבר בקלות עם ילד מסויים, בעוד ההורה האחר מתחבר טוב יותר עם ילד אחר. אולם העיקר, כפי שאנו גם לומדים מהפרשה, הוא שההורים לא יתחברו לתכונות הסותרות או ההפוכות. הזדהות כזאת מגבירה את הטינה בין האחים ומערערת את ההרמוניה במשפחה.
לטבע אמנם חלק משמעותי בצורה בה הילדים שלנו גדלים ובנטיות האישיותיות שהם מפגינים. אולם רגישות והבנה של ההורים יכולים בהחלט למתן נטיות שליליות או למנוע את העצמתן.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג ומטפל משפחתי מוסמך, ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה
