בפרשת השבוע שלנו, פרשת "תולדות", למדים אנו על תוצאות החינוך שהוענק ליעקב ועשו. על הפסוק: "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע צייד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית, כ"ה, כ"ז), מפרש הרש"ר הירש: "הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה לא רק בתכונותיהם, אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו". יש לכוון את החינוך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת".
ע"פ דברים אלו של הרש"ר נראה כי אילו השכילו רבקה ויצחק לתת לעשו חינוך טבעי במקום מצוינותו כ"איש יודע צייד", אפשר שהיה מגלה את היופי שבבריאה, ומתפתח אף הוא ליראת ה'. בדומה לכך מסופר בירושלמי על אלישע בן אבויה "אחר", שכשהיה נכנס לבית הוועד ורואה תינוקות וספרים לפניהם היה אומר: "מה הללו יושבים ועוסקים כאן?! אומנותו של זה – בנאי; אומנותו של זה – נגר; אומנותו של זה צייד; אומנותו של זה – חייט. וכיוון שהיו שומעים כך, היו מניחים ספריהם והולכים להם" (ירושלמי, חגיגה, פ"ב ה"ה). אלישע בן אבויה הבחין בשונות שבין התלמידים, והמליץ לסגל לכל אחד אומנות הולמת לאישיותו ותכונותיו.
אמנות אף היא אומנות. במשך שנות הגלות כמעט ולא טרחו הוגים יהודיים להתייחס לאמנויות ויזואליות. עם התעוררות התחיה הלאומית והתרבותית החלה מפעמת גם תחייתן של אמנויות אלו. הרב קוק החל את משב הרוח במסגרת ההתייחסות הדתית לאמנות כשראה בגילויי היופי בטבע וביצירה דברים המעשירים את חיי הנפש ומכשירים אותה לקליטת שפע הקדושה.
הרב קוק ראה אפשרות ליצירה שבה מתמזגים אמנות ויהדות בהרמוניה מופלאה, מתוך שאיפה לאחד בין קודש לחול ובין רוח וחומר. ב"עולת ראיה" מציג הרב את העיסוק באסתטיקה כבבואה לנפש האדם, במשמעות פסיכולוגית וברובד אחר בעל משמעות תיאוסופית. "העיסוק באמנות", הוא כותב, "יפתח את רגש היופי והטוהר… ירומם נפשות רבות ומדוכאות לתת להן הסתכלות בהירה ומאירה על הדרת החיים, הטבע והמלאכה, ועל כבוד העבודה והחריצות".
כיום רווחת התפישה כי יש לאפשר לתלמיד לפתח כלים יצירתיים מגוונים. העולם עובר מתקשורת שמיעתית לתקשורת חזותית הכוללת גם אמנויות המייצגות שפה חזותית. התבוננות זו אינה פוסחת על החברה הדתית, כהתפתחות החודרת לתחומי חיים רבים ושונים בעולם התרבות הישראלי, ומכאן תערוכות ציורים של אמנים שומרי מצוות, הקשורים בטבורם לתורה ואמונה.
במכללה האקדמית "תלפיות" מוכשרות מורות ומחנכות בתחומי דעת שונים, ובכלל זה מורות לאמנות. מסלול הכשרה זה מוסיף צבע לחיים וחיים לצבע. במרכז עשייתה יסד האמן אבנר בר חמא את "הגלריה האחרת", המציגה את יצירותיהן של הסטודנטיות לצד יצירותיהם של אמנים ידועי שם, תוך דיאלוג מתמיד בין תפיסת עולמו של האמן לבין תפיסת עולמן של בנות המכללה המצטיינות ברקע תורני מבוסס, והמבקשות להביא את עולמן האמוני הפנימי לידי ביטוי באמצעות האמנות החזותית.
תכנית ההכשרה מבוססת על ההנחה שכל ילד ניחן בכישורים יצירתיים בסיסיים שניתן לפתחם כדי להעשיר את עולמו של הילד ולהעמיק את חוויותיו, בליווי חינוך למודעות סביבתית וחברתית כהכנה להשתלבות בחברה המודרנית וכבסיס לשפה תרבותית משותפת.
בשנה האחרונה הגישה מכללת "תלפיות" את תוכנית הלימודים להכשרת מורות לאמנות להכרה אקדמית לתואר B.Ed מתוך בהכרה בסיסית בצורך שבהרחבת המגע המפרה בין אמנות ליהדות. מדובר בתוכנית עשירה ומאתגרת האמורה לשדרג את מקצוע האמנות בבתיה"ס הדתיים ולהעשיר את עולמן הפנימי הדתי והחווייתי של המתכשרות במסלול.
הרב בנימין בהגון הוא ראש מכללת "תלפיות"
