משנה: אברהם ליפשיץ, מזכ"ל לשעבר ומחנך בהווה, חושב כי לא רק שבני עקיבא לא אבדה מעולם את מקומה ומעמדה, אלא היא הגורם המשמעותי ביותר כיום בעיצוב דרכם של בני הנוער ברובד הרוחני והאידיאולוגי.
לעתים נשמעת ביקורת על תנועת בני עקיבא בסגנון: " זו תנועת ילדים" או "לבני עקיבא היום מגיעים חניכים עד כתה ח'" או "בנ"ע היום זה לא מה שהיה פעם… היום החבר'ה מעדיפים לגלוש באינטרנט ולצפות בטלוויזיה". מי שלא מכיר ולא זכה להתחנך עם בני הנוער הנפלאים שלנו, עוד עלול להתפתות ולהאמין.
תנועת בני עקיבא היא כיום, ללא ספק, גורם משמעותי ביותר בחינוך ילדינו. סניף "בני עקיבא" הוא המקום החינוכי המשמעותי ביותר שבו לומד החניך כיצד תורה מחוברת לחיים. המילים "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה", אינן רק שורה בהמנון התנועה. זוהי אמת חינוכית ותפיסת עולם שעשרות אלפי חניכים התחנכו, מתחנכים ומנסים לחיות על פיה.
ייתכן והסיבה בגללה עולם המבוגרים לא תמיד מכיר בכך היא הציניות, החספוס, האינטרסנטיות, החשבונות ולעיתים אף הקומבינות שהוא נגוע בהם. רבים מאתנו חיים בעולם תחרותי, תכליתי ועוסקים בשיווק ובפרסום. בעולם נהוג לומר כי אם "לא פרסמת לא עשית". הכל נמדד בכדאיות, ברווחיות וב"מה יצא לי מזה". בבנ"ע דוברים שפה אחרת, ואולי משום כך יש הנוטים לבקר ולזלזל בה. בפועל מי שזורק אור אחר לחיינו, מי שמדבר אמת אחרת, מי שמאזן את קו המחשבה ויוצר מדדים אחרים לשאלה "מה היא הצלחה", מי שמגלה לנו את התום והטוהר במיטבו, זו תנועת בני עקיבא.
והנה רק מעט ממילון המושגים של חניך בבני עקיבא שאותו רבים לא מכירים: "שבט יובל" – שבט לחניכים בעלי צרכים מיוחדים, גרעינים משימתיים, גרעינים עירוניים, "שבת להרמת רוח העם", שליחים, מדריכי חוץ בסניפי הפריפריה, פרויקט קהילתי של חבריא ב', שבוע " למען אחיי ורעיי" ועוד ועוד. מה כל אלה אם לא חינוך לאידיאליסטיות בטהרתו? בבנ"ע אין ציניות. מותר לשוחח על שליחות, על נתינה ועל אידיאלים בלי לגלוג. הדיונים הסוערים בין החניכים הם בשאלות כמו "מהם צורכי עמך המרובים" היום בארץ ישראל? או בשליחת גרעינים לעיירות הפיתוח ובהתנחלות בגבעות מול התנחלות בלבבות". זהו הביטוי המדויק והפשוט ביותר לחברים בני מצווה שהחליטו לתקן את עולם.
באיזה מקום ובאיזה זמן בחברה הישראלית היו עשרות אלפי חניכים במאות מקומות בארץ העוסקים במשך למעלה מחודש בנושא כמו " למען שמו באהבה" (נושא חודש הארגון השנה)? לא רק הקירות והתערוכות יספרו השבת על מסירות הנפש של בנ"ע למען עם ישראל, אלא בעיקר אלפי חניכים ומדריכים שליחים ובוגרי התנועה, שילמדו, ידונו וישאלו את עצמם, בכנות ובטבעיות: " איך אנחנו יכולים לחיות את זה?".
אספקט נוסף של הביטוי "למען שמו באהבה" היא השאלה כיצד ניתן לחנך בעידן פוסט-מודרני לחיים של שליחות? איך בחברה ששומעים בה על אלימות ותופעות שליליות אחרות מחנכים לחיים של משמעות? מן הסתם יתפתחו כאן ויכוחים בשאלות הללו. האם המקום שמבטא ביותר את ממד ה"למען שמו" הוא בצבא, בישיבה ואולי בכלכלה? מי הן הדמויות ש"לאורן נלך" ושמבטאות ביותר את אידיאל החיים של "למען שמו"? האם זהו רועי קליין הי"ד? או אולי הרב נריה זצ"ל?
ומה לגבי מושג ה"באהבה"? איך מגיעים למדרגת "אברהם אוהבי"? האם אפשר בכלל? איך מתקרבים למדרגה שעליה כתב הרב זצ"ל: "אי אפשר שלא לאהוב את ה'…לאהבת כל המעשים כולם"? איך צומחים להיות יהודים אידיאליסטיים טהורים, חדורי מוטיבציה לשליחות ונתינה, והכול באהבה ובשמחה? על כל אלה ידונו השבת ובשנה הקרובה בבנ"ע.
מקובל לומר כי תנועת בני עקיבא העולמי היא תנועת ה"חזרה בתשובה " הגדולה ביותר בעולם.
על אותו משקל ניתן אולי לקבוע כי תנועת בני עקיבא בישראל היא בית המדרש הגדול ביותר בעולם לחיבור בין תורה וחיים. פשט המנהג במקומות שונים, שלמפקד מוצאי שבת הארגון לא מצטרף רק השבט החדש ושבט הכנה שעלה לנבטים, אלא בוגרי בני-עקיבא לדורותיהם. מ"איתנים" ו"הראל", "צורים" דרך "גולן", "נחלה" ו"תקומה". כולם מרגישים שייכים ומבקשים להמשיך ולחדש את תום הנעורים, טוהר המחשבה, הטוב והיושר והחינוך לפשטות ולצניעות.
ביום חגה של התנועה, נברך את חניכי ובוגרי התנועה בתפילה ובאהבה גדולה " קדימה בני עקיבא הידד במעלה!"
אברהם ליפשיץ הוא מנהל אולפנית אמי"ת טבריה ולשעבר מזכ"ל תנועת "בני עקיבא"
