בשבת זו מתחילים שניים מילדי את דרכם ב"בני עקיבא", תנועת הנוער בה גדלתי והתחנכתי גם אני. הקטן יכנס לאחר שנים של ציפייה והתרגשות לשבט "נבטים" ויתחיל את צעדיו הראשונים בסניף. הגדול יותר, עם לא פחות התרגשות וציפייה, יקבל יחד עם חבריו את שמו של השבט החדש ששמו עדין שמור בסוד עד למוצאי שבת, ובכל יהפוך לחבר מן המניין בחבריה ב'.
בעידן בו הורים רבים מתלוננים על כך שהילדים מבלים יותר ויותר מול מסך המחשב, בתקופה בה הילדים מדברים אחד עם השני דרך ה ICQ ולא בצורה ישירה, כשהמשחקים הם לא "דג מלוח", תופסת או מחבואים אלא מייפל סטורי או פיפא 2007, תנועות הנוער היו ונותרו שמורת טבע אידיאולוגית וחינוכית שחשוב יותר מאי פעם לחזק ולשמר אותה.
כאשר אני מסתכל עליהם, על ילדי וחבריהם, מתווכחים בלהט על המורל, על המדריכים, על ההצגות של שבת הארגון, קשה לי שלא להיזכר בתקופה בה אני הייתי חניך כמותם. גם לי אז היה נדמה כי על המורל, ההצגות, השם החדש וכתובת האש העולם העומד. והיום, כהורה שמאחוריו ניסיון השנים והעבר, אני מביט בהם ומוצא שלמרות הביקורת שפה ושם מקננת לה בתוכי והציניות שלעיתים משתלטת עלי, הרי שעדיין אני סבור כי אין תחליף לתנועת הנוער. החברות, הלהט האידיאולוגי, ההמנונים והגאווה, כל אלה יוצקים תוכן קצת אחר לשנות הילדות, הנעורים והבגרות. שנים אלו המעצבות את חיינו כבוגרים ומטביעות בנו חותם, יקבעו איזה סוג של אזרחים נהיה. במרווח שבין הטלוויזיה והמחשב מחד והתנדבות וחברות מאידך, בזו בתהום שבין אידיאולוגיה ונתינה מכאן והפלאפון והמותגים מכאן, אני בוחר בשביל הילדים שלי את בני עקיבא!
הציניקנים יאמרו שלא הכל מושלם כי למרות השנים שעוברות, שעון בני עקיבא לא הופך למדויק יותר. גם רמת ההצגות לא השתנתה באופן מהותי מאלו שאני וחברי העלינו כילדים, שלא לדבר על הסדר, הארגון והמשמעת שלא בדיוק מזכירים בית ספר לקצינים. אבל עם הכל ואחרי הכל, זוהי תנועת נוער המונהגת על ידי בני נוער וזהו מחיר שכדאי וראוי לשלם .
בכל שנה אני מתרגש מחדש עם ילדי בשבת הארגון, מעודד אותם להשקיע, להתלהב, להצטרד ולהציג. יחד אתם אני עומד דום במסדר ועוטה על פני ארשת חשיבות ושר אתם בגרון ניחר את הפזמון הכל כך מוכר :"קדימה בני עקיבא הידד במעלה".
הרב חגי גרוס, מנהל תיכון "הצבי"- מקיף דתי נתיבות, ומרבני 'צהר'
