"תניא בפרקי רבי אליעזר: בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה "משה עלה להר", שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה… לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה. וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו…" (טור סימן תקפא)
שני טעמים מביא הטור לתקיעת השופר בחודש אלול. הטעם השני, הינו הטעם הידוע המצייר את קול השופר בתור קול מחריד ומזעזע אשר אמור לעוררנו ולהביאנו לידי חרטה ותשובה. הצמרמורת העוברת בגופינו עם שמיעת קול השופר בכל שנה מחדש, הינה הקונוטציה הראשונית שלנו עם השופר. ברם, הטעם הראשון מצריך עיון. טעם זה השייך לראש חודש אלול, מתייחס לתקיעת שופר היסטורית אשר אירעה ביום זה, במדבר סיני. הבית יוסף על אתר מסביר שמשופר המדבר למדים אנו שעל ידי שמיעת קול השופר נמנעים מלחטוא, וכפי שאומר המדרש: "שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה". הסבר זה טעון ביאור. הכיצד יכולים חז"ל לערוב לנו כי עצם שמיעת קול השופר מונעת אדם מלחזור על חטאיו? מהו אם כן סוד הסגולה "החיסונית" של השופר?
מצוות השופר, נבדלת היא מרבות ממצוות התורה האחרות. על פי רוב, הרכיב המרכזי בקיום המצווה הינו המעשה. זאת הסיבה לכך שאנו מברכים על המצווה קודם לביצוע מעשה המצווה – "מברך ועובר לעשייתן". לעומת זאת, מצוות השופר שונה. על השופר מברכים אנו "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר". ברכה זו אינה מתייחסת למעשה (קרי לעצם התקיעה בשופר), כי אם לתוצאת המעשה (קרי לשמיעת השופר). על פי ההלכה, תקיעת השופר, אף אם מתבצעת כהלכתה עם כל פרטיה, דקדוקיה וכוונותיה, עדיין אינה מבטיחה יציאת ידי חובת המצווה – וזאת במקרה בו אין האדם שומע את קול השופר המקורי: "התוקע לתוך הבור… אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה (הד) שמע – לא יצא" (משנה, ראש השנה ג',ז'). עיקר המצווה אם כן, אינו המעשה עצמו כי אם תוצאת המעשה – שמיעת קול השופר. במילים אחרות, "המעשה" של מצוות השופר אינו התקיעה כי אם השמיעה.
הרב קוק באורות התשובה מרחיב לדבר על יסוד השמיעה כגורם מרכזי בכח התשובה, וכך כתב: "על ידי הרהורי תשובה שומע האדם קול ה' הקורא אליו מתוך התורה ומתוך כל רגשי הלב, מתוך העולם ומלואו וכל אשר בם, וחשק הטוב הולך ומתגבר בקרבו, והבשר בעצמו, הגורם את החטא, הולך ומתעדן, עד שאור התשובה חודר בו".(אורות התשובה ז,ג). האדם נברא באופן המאפשר לו לשמוע את קול ה' הקורא לו מפנימיותו – מגופו ומנשמתו. באופן אידיאלי ביכולתו של האדם להיות קשוב לצו האלוקי הפנימי, ותחושותיו של האדם תואמות את הרצון האלוקי. החטא בעצמו הוא הגורם להחצנת תחושותיו הפנימיות של האדם, וליצירת פער בין רצון ה' לרצון האדם בבחינת "שכר עבירה – עבירה".
תחילתה של תשובה אמת, נעוצה היא ביכולת לחדש את כושר השמיעה הפנימית של הקול האלוקי. יכולת זו אינה פוטרת אותנו מהדרך הארוכה והמייגעת של תיקון כל הפגמים והמלחמה במידות הרעות. ברם, דרך זו עשויה להיות קלה יותר ועמוקה יותר, אם תלווה בתיקון השורש של הפגמים – ההחצנה של ריבונו של עולם. "התשובה העליונה…כוללת בתוכה ממילא את כל מיני התשובות התחתונות, עם כל פרטי יגיעות חשבונותיהן, בצורה אצילית נוחה וענוגה." (אורות התשובה ט"ז, ט')
שופרו של חודש אלול, שופר התשובה, משקף אף הוא את שני ההיבטים הנ"ל של התשובה. מחד, אמור שופר זה לעוררנו לתיקון כל החטאים והפגמים בהם אנו טובעים, ומאידך מטרתו האידיאלית שבאה לידי ביטוי בתקיעת השופר לאורך חודש אלול היא החיסון מפני דרך החטאים מכאן ולהבא. השופר מעורר אותנו לשמוע את הקול הפנימי שלנו, קולו של הקב"ה. החיבור הפנימי לקב"ה, יכווין את דרך ההתעוררות והתשובה למקום עמוק יותר ואמיתי. בחודש אלול מתרגלים אנו את כושר השמיעה הפנימית, את היכולת לחוש את הקדושה באופן טבעי כבימים שלפני החטא, וכך להימנע מלחטוא בעתיד. קול השופר אינו בהכרח קול מאיים. הוא עשוי להיות קול מנחם ומחזק אשר מסייע לאדם לעלות במעלות התשובה העליונה "בצורה אצילית נוחה וענוגה", ובמובן הזה למנוע חטאים עתידיים.
הרב רונן נויבירט הוא מרכז פרויקט הקהילות של ארגון רבני צהר ורב קהילת מוריה בפ"ת
