סדר קדשים וסדר טהרות הם שני סדרים מתוך ששה סדרי משנה הרחוקים מאיתנו במישור המעשי ההלכתי היומיומי מכמה סיבות. ראשית איננו מקיימים את פרטי ההלכות הקשורות לסדרים אלו, אולם מעבר לכך ישנו ריחוק נפשי-רוחני אצל רובנו ממושגי הקדושה והטהרה. החיים המודרניים, הגלות שהתארכה כמו גם חורבנו של המקדש, הם אלו שגרמו בין השאר למרחק זה. דוגמא נוספת לתחום שחל בו ריחוק דומה אבל בתחום אחר הן המצוות התלויות בארץ. ב"ה זיכנו הבורא להתחדשות תחום זה בחיינו עם חזרתנו לנחלת אבותינו ואט אט חוזרת לה עטרה ליושנה. מכאן שגם בנושא הטהרה ישנו אתגר גדול הקורא לכולנו להרחיב את העיסוק בתחום זה תוך הבנת המושגים וההלכות שעתידים לחזור אל אורח חיינו במהרה בימינו.
ראשית יש לדעת כי "טומאה" ו"טהרה" הם מושגים רוחניים המצויים לא רק בתורתנו הקדושה אלא גם בדתות אחרות אצל אומות העולם ובין עובדי עבודה זרה. יחד עם זאת, קיים הבדל גדול ומהותי בין התפיסה האלילית של מושגים אלו לבין תפיסת התורה. הבדל זה קיבל הגדרה קולעת בדבריו של החוקר קויפמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית": "הטומאה לפי תפיסת כל האמונות האליליות כוח מזיק, כוח גורם רעה ומחלה לבני אדם וגם כוח אויב ומסוכן לאלוהות ולקדושה. הטומאה נובעת ממקור הכוחות הרעים, הנלחמים בכוחות הטוב, באל ובאדם…. לעומת זאת, במקרא אין הטומאה מופיעה ככוח בכלל אלא כמצב… כשכל הכוח והפעולה נתרכזו ברשות הקדושה…כל עם ישראל כולו מצווה להיות קדוש ולהשמר מן הטומאה, לקדש עצמו במעשים… למען יהיה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'".
מדברים אלו של קויפמן עולה כי ההימנעות מן הטומאה מטרתה לקדש את האדם. דברים דומים נמצאים גם ברמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פמ"ז) שמסביר כי טעמם הכללי של המצוות הקשורות לטומאה וטהרה הוא ליצור הגבלה של הקודש. בכדי להיכנס אל הקודש ולאכול קדשים אדם זקוק להכנה. כיום קיימת אצלנו תפיסה הפוכה, שבה כולם נכנסים אל הקודש מיד ומהר, דבר המלמד ומעיד עד כמה התרחקנו ממושגי הטומאה והטהרה.
צד נוסף הקשור בטומאה והטהרה הוא הנושא המוסרי. כך למשל קובע הרש"ר הירש כי הטומאה גורמת לפגיעה מוסרית באדם ושוללת את חירותו הרוחנית. לדעת הרש"ר הירש המפגש עם הטבע החומרי פוגע ביכולתו של האדם להתעלות מעליו: "טומאת גוויות מתייחסת למוסריותו של הגוף והיא נגרמת על ידי אכילת מזון העוכר את טוהר הגוויה, ואילו טומאת קדושות מתייחסת לתודעת החירות המוסרית שהמקדש דורשה וערב לה, והיא נגרמת על ידי מגע נבילות, המעורר את התפיסה של חוסר חירות האדם…טומאות היוצאות עליו מגופו הם מראים את מות החירות המוסרית בעיצומם של החיים", (פרשת תזריע)
דברים נחרצים עוד יותר מזכיר הרש"ר הירש בדבריו בפרשת פרה אדומה: "סכנה נשקפת לאמת היסודית של החירות המוסרית מול מראה פני אדם הנכנע למוות. הגופה האנושית מפגינה את כוח המוות לעין כל והמסתכל השטחי רואה בה את כוח הטבע השולט בכל והכופה את האדם.. או אז יש בעולם רק הכרח ובצידו אין מקום למצווה המוסרית. לפי זה נמצא שהחירות המוסרית היא אשליה".
בדבריו של הרב הירש טמון חידוש גדול לפיו דיני הטהרה הם לא רק מסר רוחני של התחברות למקור החיים, אלא גם יסוד המעניק לאדם את יכולת הבחירה והחירות לשלוט בכוחות ולא לתת לכוחות לשלוט בו. טהרה היא למעשה חירותו של האדם שאינו מונע מכוחות חיצוניים, שהמכנה המשותף שלהם הוא מוות והעדר חיים. אבי אבות הטומאה הוא מת. תחתיו נמצאים אבות הטומאה כמו נבלה, שכבת הזרע ודם הנדה המבטאים אפשרות של חיים שלא הגיעה לידי מימוש.
עד כאן ראינו שתי גישות הרואות בטומאה דבר החוצץ בין האדם לקדושה ומשעבדות אותו לטבע הקבוע והמוכרח ומונעות ממנו להתקשר למקור הטבע והחיים, לחי העולמים. אולם קיימת גם גישה נוספת, שלישית) בדברי חז"ל הרואה בכל נושא הטומאה והטהרה דבר סתום ולא ברור שאותו יש לקיים בבחינת חוק: "שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין (מעשים אלה שאתם עושים) נראין כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת. אמר לו (רבן יוחנן) לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך? אמר לו לאו. שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו הן. א"ל רבן יוחנן ומה אתם עושין לו? אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. א"ל רבן יוחנן ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך, שכך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה י"ג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. מזין עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא (אותו עובד כוכבים) אמרו לו תלמידיו: רבינו! לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי ואי אתה רשאי לעבור על גזרתי. דכתיב זאת חוקת התורה". (במדבר רבה פרשה י"ט ח').
עזרא הסופר תיקן הלכה בדיני טהרה, ללא קשר למקדש, והיא טבילה לבעלי קרי שאסורים ללמוד תורה ולהתפלל עד שיטבלו. להלכה נפסק בגמרא (ברכות כ"ב) כי בטלה טבילה זו וכן פוסק הרמב"ם בהלכות קריאת שמע ד' ח': "ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה". יחד עם זאת, הקפידו גדולי הקבלה והחסידות על טבילת בעל קרי לפני תפלה ולימוד ולכל הפחות על טבילה בערבי שבתות וחגים וזאת למרות שאין בדבר חיוב ואכן רבים נוהגים כך כיום. כמו כן הנוהגים לעלות להר הבית על פי הפוסקים המתירים זאת, מחויבים בטבילה מטעם טומאת קרי, שכן ניתן להיטהר מטומאה זו למרות שעדיין כולנו טמאי מת עד שנזכה לפרה אדומה.
היכולת לאחוז גם בימנו לפחות במקצת דרישות הטהרה קוראת לנו להיענות לאתגר הטהרה לכל הפחות באפיקים אלה. ניתן לסמן לפחות חמישה יעדים שכאלה אותם ניתן ליישם גם בזמן הזה:
א. עיסוק רחב ועמוק בנושאי הטהרה במישור הרוחני והמעשי.
ב. הבנה עמוקה כיצד מתכוננים לקראת הכניסה אל הקודש, לימוד תורה, תפילה, בית כנסת ובית מדרש- לדעת מסר הטהרה ברמב"ם.
ג. קישור עמוק לטבע ולחיים במובנם הרוחני והשורשי שעשוי להעניק לנו "חרות מוסרית" לאור גישתו של הרב הירש.
ד. סידור נאות של ערכי המחשבה וההלכה ביחס למקום של העיסוק במתים ובקברים.
ה. חיזוק מנהגי הטהרה המעשית של טבילה בערבי שבתות ומועדים ואף לפני תפלה ולימוד תורה.
הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
