משנה: הפוסט- מודרניזם יצר בציונות הדתית מצב שבו כל אחד הוא מנהיג לעצמו כשהאינדיבידואליזם אינו מאפשר צמיחתה של הנהגה. הרב אלישע אבינר חושב כי הגיעה העת להנהגה קולקטיבית של צוות הנהגה שיהיה כלול מהרבדים והמרכיבים השונים הקיימים בציונות הדתית.
קיימים הסברים לרוב להעדר מנהיגות רוחנית מוסכמת בציבור הדתי לאומי. יש התולים זאת בקלות הרבה להגיע למידע תורני וכללי (ספרים, תוכנות, אינטרנט). המידע נגיש יותר וזמין יותר, וזה מאפשר לכל אחד להיות רב לעצמו ומנהיג לעצמו. ויש התולים זאת במשב רוח פוסט-מודרני שחדר לתוך מחננו. אחד ממאפייני הפוסט-מודרנה הוא שלילת הסמכות ומוקדי הכוח, וטשטוש הפערים בתוך החברה. כולם שווים, אין מנהיג ואין מונהג, לכן כל אחד מנהיג את עצמו. הפרט עובר לניהול עצמי. יש המעריכים את השינוי כהישג עצום: הפרט השתחרר מתלותו בגורמים חיצוניים, והפך לבעל הבית על עצמו. מעתה, הוא חייב לגלות אחריות מלאה על חייו, על גורלו, על דיעותיו ומעשיו, ולא להישען על אחרים, גדולים ככל שיהיו. האינדיבידואליזם החזיר לפרט את כבודו ואת חשיבותו. האווירה תרבותית פוסט-מודרנית, איננה מאפשרת צמיחת מנהיגות מכל סוג שהוא.
אבל, יש לזה מחיר, אפילו כבד. מתקיים בציבור הדתי לאומי את מה שחז"ל מתארים על עקבתא דמשיחא: האמת תהא נעדרת, שנעשית עדרים-עדרים. כל קבוצה מתגדרת באמת הקטנטנה שלה, האמיתות החלקיות מתנגשות אחת בשנייה, וכוחות רבים מתבזבזים לריק. כל קבוצה מושכת לכיוון אחר, ואם הכיוונים הן ממש מנוגדים אזי הקבוצות מנטרלות אחת את השניה. למרות שאנרגיות גדולות משתחררות, אין התקדמות אלא דריכה במקום, וההישגים נמוכים. בלשון אחרת, לא ניכרת השפעתנו בחברה הישראלית. לאור המחיר הכבד שאנו משלמים על כך, רשאים אנו לקרוא לזה: משבר המנהיגות בציבור הדתי לאומי.
המחיר איננו רק ברמה הקבוצתית אלא גם ברמה האישית. בשתי משניות ב"פרקי אבות" הורו לנו חז"ל: "עשה לך רב". מדוע? כיון שכל אדם צריך לשאוף לגדול, להתקדם ולהתפתח מבחינה רוחנית. אוי לו לאדם אם הוא דורך במקום מבחינה רוחנית. החיבור לאישיות גדולה מפתח, מקדם ומְגדל את התלמיד. אולי זה יפתיע אבל הראי"ה קוק, באחד ממאמריו המכוננים ("דרך התחיה" בספר מאמרי הראי"ה), כתב שבדור של גאולה, אנחנו זקוקים מאוד לדמויות בעלות עוצמה רוחנית גדולה, שיקרינו על סביבתם, ויעצימו את כל מי שבא איתם במגע. הכוונה לתלמידי חכמים עם תכונות של "צדיקים" מעולם החסידוּת, שיש להם – בלשונו של הרב קוק – "הזרמה נפשית". כל הקרב אליהם חש התעלות, התרוממות, התקדשות. זוהי הדרך לקדם את כל מי שאינו יכול לעשות זאת בכוחות עצמו מפני שעיסוקיו וטרדותיו אינם מניחים לו להקדיש זמן לעבודה רוחנית אישית. המנהיג הרוחני איננו רק מפקד יעיל שיודע לרכז את כל הפרטים למטרה משותפת אחת, לאגם משאבים אנושיים, אלא גם דמות עליונה עם עוצמה פנימית יוצאת דופן ששופעת רוחניוּת על כל סביבתה.
למדנו כאן על אחת הסיבות למשבר המנהיגות בציבור שלנו: לא קל למצוא דמויות כאלו. הן לא מתגלגלות בכל פינת רחוב. אולי אף יותר מזה: כל מנהיג רוחני משקף את עולם הרוח של המונהגים על ידו. לכן, בציבור שעולמו הרוחני מושתת בעיקר על ההלכה, יהיה המנהיג גדול בהלכה. כל דמוּת שאיננה "גאון בהלכה" לא תתקבל למנהיג. ובציבור שהדגל שלו הוא לאומי, יהיה המנהיג הרוחני איש בעל השקפת עולם לאומית עמוקה. ובציבור שהערכים האוניברסאליים הם נר לרגליו, תיבחר למנהיג דמות שנטועה בעולמות הרוח הכלל-אנושיים (מדען דגול, סופר), בעלת גישה הומאנית מובהקת, וכו' וכדו'. בדומה לזה, דמות המנהיג הפוטנציאלי של הציבור הדת"ל צריכה לשקף את עולם הרוח של הציבור הדת"ל. אך, מהו אופי עולמו הרוחני של הציבור הדת"ל? מורכב!! מורכב מהרבה עולמות רוח. ההלכה היא נר לרגלנו, ולכן על המנהיג להיות גאון בהלכה. אבל לא נוכל להסתפק בזה, מפני שאנחנו גם חותרים לפתח השקפת עולם אמונית עמוקה, ולכן על המנהיג הרוחני להיות הוגה דיעות מהשורה הראשונה. מעורבותנו עם הבריות, עם החברה הכללית, מפגישה אותנו גם עם העושר שבתרבות הכללית, לכן אנחנו גם מצפים מהמנהיג הרוחני שיהיה לו שיג ושיח עם התרבות הכללית. הציונוּת שלנו תדרוש מהמנהיג להיות דורש ציון אמיתי, עם רגש לאומי ואחריות לאומית, והזדהות עם המדינה. כך הולכת הרשימה ומתארכת. וטרם ציינו שצריכים להיות לו תכונות של מנהיג: כושר מנהיגות, סבלנות וסובלנות, רגישות ופתיחות, וכו' וכדו'.
שמא סבור הקורא שהרשימה הנ"ל נכתבה עם קורטוב של ציניוּת. חס וחלילה. לא יקום לנו מנהיג אלא אם כן הוא יכלול באישיותו את כל מה שמניתי. אם יחסר לו משהו מכל הנ"ל, הוא לא יצליח להתקבל על כולם. אלו יפסלו אותו בגלל חיסרון זה, ואחרים יפסלו אותו בגלל חיסרון אחר. סוף כל סוף, מנהיג הוא לא יהיה. כדי להנהיג חברה שעשירה בסוגים רבים ומגוונים של רוח צריך מנהיג שרוחו עשירה בכל סוגי הרוח!! כזו היא החברה הדתית לאומית. המנהיג שלנו צריך להנהיג תלמידי חכמים והוגי דיעות, מדענים וקצינים, אנשי הייטק וסופרים, בעלי שכל ובעלי רגש, אנשי אדמה ועירוניים. לכן, הוא חייב להיות "גאון" בכל תחומי הרוח.
האם זהו חזון מציאותי למצוא מנהיג רוחני "כולל" כל כך? אכן, זהו חזון נדיר, אבל כבר היה לעולמים. כבר היו לנו מנהיגים רוחניים "כוללים", לדוגמה: הראי"ה קוק, הגרי"ד סולובייצ'יק, ועוד. כל מה שנמנה ברשימה לעיל נכלל באישיותם, לכן הם היו המנהיגים הרוחניים של הדור. כאמור לעיל, דמויות מורמות מעם "כוללות" הן נדירות. להיות גם גאון בהלכה וגם בעל מעוף רוחני, עם רוחב אופקים וכושר הנהגה, זה מאפיין רק יחידי סגולה. אז מה יהיה איתנו? האם נמתין, כצאן שאין לו רועה ומתפזר לכל עבר, עד שהקב"ה ישלח לנו מנהיג רוחני ראוי?
נדמה שהפיתרון הוא הנהגה קולקטיבית: צוות הנהגה, שחבריו ביחד כוללים את כל העושר הרוחני הנ"ל. כל חבר בצוות ההנהגה יתרום את "גאונותו" הרוחנית בתחום מסויים, וכולם יחד יקיפו את מגוון ענפי הרוח שמאפיינים את הציבור הדת"ל. יחד – ורק יחד – הם יוכלו להיות מנהיגים רוחניים עבור כולם. כגוף אחד הם יאירו, יכוונו וידריכו.
הרב אלישע אבינר הוא ראש הכולל בישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
