שאלה
אני אדם שומר תורה ומצוות המתגורר באחד מהישובים הדתיים באזור ירושלים. בבעלותי בית עסק העוסק ביבוא. מזה כמה שנים שבתקופה זו של השנה, שבה חלים החגים הנוצריים, חלק ניכר מהסחורה שאני מייבא ומשווק מיועדת ללקוחות שאינם יהודיים. במהלך השנים נוצרו מעבר לקשרים העסקיים גם כמה קשרי חברות ביני ובין כמה מהלקוחות הללו. לפני כמה ימים קבלתי לביתי שתי הזמנות אישיות משניים מהם, בהן הם מפצירים בי שאבוא לבקר אצלם ביום חגם (יום לידתו של אותו האיש). ההזמנות גובו גם בטלפונים בהם הם הבטיחו כי בדעתם לדאוג לכך שהאוכל והכלים שבהם הוא יוגש יהיו כשרים למהדרין.
אני נבוך מאוד ואין לי מושג כיצד להתחמק מההזמנה. האם מותר לי לנכוח באירוע שכזה? אני חייב להודות כי החשש שלי הוא כפול: גם מפגיעה ברמה החברית וגם מפגיעה כלכלית שעלולה לי לבוא בעקבות סירוב שלי.
תשובה
בשאלת היחס לנצרות ולנוצרים התלבטו רבות הוגי דעות ופוסקים בכל התקופות. יחד עם זאת קיימת תמימות דעים בקרב הפוסקים בנוגע לכך שבנצרות יש בעיה של איסור עבודה זרה, שהוא אחד האיסורים החמורים ביותר בתורה שעליהם נפסק: "יהרג ואל יעבור". מאידך, בספרי ההלכה בולטת הדעה שהנצרות היא "עבודה זרה בשיתוף", כלומר הם מייחדי הא-ל אבל עם שיתוף של בשר ודם- "אותו האיש" (תוספות סנהדרין ס"ג:, שולחן ערוך או"ח סימן קנ"ו, ש"ך יורה דעה סימן קנ"א). עבודה זרה בצורה זו אמנם אסורה לישראל, אולם הגויים אינם מוזהרים עליה, דבר שמהווה פתח להקל ביחס לנצרות כדת.
כמו כן פוסקים רבים כשבאו לדון בנצרות השתמשו בכלל האומר של "מעשה אבותיהם בידיהם", הווי אומר: שרוב הנוצרים בימינו אינם מאמינים באותה עבודה זרה, אלא נוהגים במנהגיה מצד המסורת שהורישו להם אבותיהם (חולין י"ג:, טור יו"ד קמ"ח ובבית יוסף שם). הגדרה זו נותנת פתח להקל במגע עם הנוצרים לעומת עובדי עבודה זרה אחרים שמאמינים ממש או כלשונו של ה"בית יוסף" שם: "כל מה שנזכר בסימן זה לאיסור האידנא מותר".
יהודים רבים שחיו בעולם הנוצרי נתקלו בבעיות הלכתיות רבות בקשרים עם הנוצרים, בייחוד בכל הקשור למשא ומתן עמם, וזאת לאור פסיקת חז"ל האוסרת לשאת ולתת עם עכו"ם בימי חגיהם וגם שלשה ימים לפני כן. יש לציין כי הפוסקים שאסרו זאת משתייכים לאלה שהקלו בקשרים עם הנוצרים בשאר ימות השנה וזאת לפי העקרונות שהזכרנו.
היו גם יהודים שפרנסתם הייתה תלויה במכירת אביזרים הקשורים לפולחן הדתי של הנוצרים, מה שהעמיד אותם בבעיה קשה עוד יותר. הרמ"א (יו"ד קנ"א) מביא שתי דעות בנושא: "י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין." ופוסק הרמ"א: "ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו". בדברי הרמ"א מורגש הצורך הגדול להקל בשעת הדחק, אולם מאידך מודגשת גם אי הנחת שלו מקולא זו. אולם בעוד הדיון בפוסקים הוא סביב הקשרים המסחריים בין יהודים לנוצרים, השאלה שלך היא האם ליהודי לקחת חלק בשמחתו (חגו) של הנוצרי וזאת על מנת שלא ליצור איבה חברתית או אפילו חשש להפסד כלכלי בעקבותיה.
לעניות דעתי נראה כי ניתן למצוא היתר הלכתי על פי הכלל ש"מנהג אבותיהם בידיהם", מה גם שרוב הנוצרים כיום מתייחסים לחגים הללו כאירועים חברתיים- משפחתיים ולא כחגים דתיים. מאידך יש מקום להתחשב בהערתו של הרמ"א שקבע כי "בעל נפש יחמיר" על עצמו וזאת משתי סיבות: ראשית תמיד קיים חשש בהשתתפות אקטיבית בחג המבוסס על אמונה דתית של עבודה זרה. שנית לא ניתן להתייחס לדת הנוצרית כע"ז גרידא, ולו משום שהנצרות חרתה על דגלה במשך שנים את המאבק בעם ישראל, מה שהביא לשפך דם רב לאורך הדורות, ואין זה מן הראוי שליהודי יהיה חלק עם נוצרים החוגגים את חגיהם. אוסיף ואומר כי לאור חזרתנו לארץ ישראל בדורות האחרונים ראוי להשתדל ולהימנע מלהשתמש בהיתרים שיהודים נאלצו להשתמש בהם בגלל מצבם הדחוק בגלות.
בשורה התחתונה נראה לי כי ניתן להסביר ללקוחותיך הנוצרים את הבעייתיות שיש לך כיהודי דתי להיות שותף לחג דתי-נוצרי. תוכל לנמק זאת מאותה הסיבה בגללה נהגו יהודים שלא להכנס לכנסיות. חשוב שתדגיש בפני חבריך הנוצרים כי החלטתך אינה קשורה בקשרים האישיים הטובים שביינכם, וכי אתה מעוניין שהקשר החברי ימשיך להתקיים ביניכם במישורים החברתיים והעסקיים. חזקה על דברי אמת, היוצאים מן הלב, שגם יכנסו אל הלב ויתקבלו על דעתם ולבם של השומעים. ניתן במקביל להציע להם חלופה לביקור במועד מוקדם או מאוחר יותר.
הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת, וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
