שאלה: אנחנו שני אחים ולאחרונה אבינו חלה והוא זקוק לטיפול צמוד. למרבה הצער אחי איננו משתתף בנטל הטיפול באבא, לא ברמה הטכנית ולא ברמה הכלכלית, על אף שאין הוא נמצא במצב שונה מזה שלי ושל רעייתי. מציאות זו גורמת למתח רב בבית ביני ובין רעייתי. אנו לא יודעים כיצד להתמודד עם המצב, כמו גם עם אחי.
תשובה: מצב כמו זה שאתה מתאר גובה לרוב מחיר גבוה מכל הסובבים. השקעה באב חולה גוזלת זמן ומשאבים, וכשהילד "נשאב" למשימה, בבית הדברים רק הופכים לקשים יותר ויותר. ההיעדרויות התכופות, הנטל הכספי ועוד, מקשים על ההתנהלות, מה עוד שאשתך בוודאי מבינה כי המצב הנוכחי עלול להתמשך עוד זמן רב. אחיך רק מחריף את המצב. אם אשתך הייתה מוכנה לסבול ולקבל את המצב מעצם ההכרה כי אביך חסר ישע ואין לו בני משפחה אחרים מלבדכם, הרי שהמציאות שבה אחיל אינו נוקף אצבע לטובת העניין בוודאי מוציאה אותה מדעתה. ייתכן שדברים הגיעו (ואם לא הם עלולים להגיע) למצב שבו היא תעמיד בפניך ברירה: או שגם אחיך נכנס לתמונה או שגם אתה פורש…
מצוות כיבוד אב ואם נחשבת בצדק לאחת מהמצוות הבסיסיות ביותר במערכת המצוות של עם ישראל. אשר על כן, לא ייפלא שהיא מצוות העשה היחידה שבין אדם לחברו המנויה ב"עשרת הדברות". זוהי גם המצווה היחידה ששכרה מצוין בצידה: "למען יאריכון ימיך על האדמה". יתר על כן, כיבוד הורים זוהי זכות שרק לאחר שמתנסים בה (ולעיתים הדבר כרוך בקשיים רבים) אנו חשים ומבינים את גודל האתגר שהוא טומן בחובו ואת חשיבותו העצומה.
כיבוד ההורים מתבטא בעיקר בדברים שההורים זקוקים להם בכדי להתנהל (להבדיל מהחלטות הקשורות לדרך החיים של הילדים שלגביהן אין מצווה לשמוע בקול ההורים). לעיתים הכיבוד כרוך בזמן או בממון. הזכרנו כאן בעבר כי ההלכה קובעת כי במקרים שכאלו אם יש להורים רכוש וכסף, ניתן לקים את כיבוד ההורים מכספם, וכן ניתן לכבדם באמצעות מינוי שליח (עובד סיעודי וכדו'). קביעות אלה מקלות את ההתמודדות, ומאפשרים מרווח תמרון בין הרצון לכבד את ההורים, המחויבות לבית הפרטי והנטל הכלכלי שכרוך בכיבוד ההורים.
אשר על כן, גם אם לאחיך יש קושי להשתתף בנשיאה ישירה בנטל הטיפול באביכם (מכל סיבה שהיא), הרי שישנן דרכים נוספות להשתתף במצווה. פתרונות שכאלה יקלו את הנטל שהיום אתה נושא בו לבדך וגם יפחיתו את התסכול שחשה אשתך. אתה יכול לומר לאחיך בצורה ישירה כי הוא יכול לבטא את השתתפותו בסיוע כספי או על ידי שכירת עובד זר וכדומה.
אם אחיך יתעקש להתכחש לעניין מכל וכל, עליך לצאת מתוך הנחה כי ההפסד כולו שלו. האתגר הוא אתגר, והמצווה היא מצווה, בכל מקרה, ומי שמחליט לקחת את העניין על כתפיו וזוכה.
אולם במקרה שכזה, אני חש צורך לפנות אליך ואל רעייתך ולחזק אתכם. הנטל הכבד שאתה מתאר הוא לא פחות ממך מנת חקה של רעייתך. היא הרי איננה הבת הביולוגית של אביך החולה, ולמרות זאת היא משלמת מחיר כבד במצב שנוצר. ברגעי הקושי הללו זכרו כי אתם עתידים לחיות לכל אורך חייכם עם הסיפוק האדיר על שהצלחתם להתמודד עם האתגר הגדול. זאת ועוד: סביר להניח כי לכשיגיע היום תזכו גם אתם שבניכם ינהגו בכם באותה הדרך…
בשולי הדברים אזכיר עוד נושא אחד הקשור לעניין והוא הירושה. מבחינת ההלכה והחוק האזרחי אחיך, שאינו נוקף אצבע, אינו מפסיד בכך מכח ירושתו דבר. עניין זה עלול להיראות מקומם ואף אבסורדי לחלוטין, אולם אין זה מתפקידה של מערכת החוק לשנות מציאות ביולוגית של קשרי משפחה.
לעיתים ניתן לתקן עיוות שכזה על ידי 'מתנה מחיים' באמצעות שכנוע האב בעודו בצלילות הדעת לכתוב שטר מתנה בו הוא מחלק עוד בחיים את רכושו בדרך שתשקף את הכרת הטוב לגומלים איתו חסד. לא תמיד ראוי לפעול בצורה שכזאת, אולם יש לשקול את העניין במיוחד אם ההתנכרות נעשית במזיד.
הרב אלישיב קנוהל הוא רבו של קיבוץ כפר עציון וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
