בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בנושא ה- ADHD, והפעם אני מבקש לפרט יותר בנושא תהליך האבחנה ועל דרכי הטיפול.
האבחנה הראשונית של קשיי ריכוז נעשית בדרך כלל על ידי הגננת או המורה וזאת בשל הדרישות הנדרשות מהילד במסגרות החינוכיות. המשימות הללו דורשות מהילד להתמיד במשימות לאורך זמן, כשהקלות בה מוסחת דעתו, סף התסכול שלו, הרגישות שהוא מגלה, ההפרעה לסביבה, היכולת לקבל גבולות והשינויים במצב הרוח, יכולים להעיד על מצבו. בבית הספר ניתן לזהות קשיים גם באמצעות טעויות בתרגילים בקריאה ובחשבון שנגרמות לא מחוסר הבנה של החומר או מהעדר מיומנויות בסיסיות אלא מקושי בהתמדה ובריכוז. ילדים שכאלו מדלגים על שאלות במבחנים, בד"כ אינם קוראים את כל ההוראות ומקבלים ציונים שאינם משקפים את רמת הידע שלהם בפועל.
מכאן מובן מדוע הורים לא תמיד מסוגלים להבחין בתופעות אלו בבית. תלמיד שיתקשה לתפקד במהלך שיעור או מבחינה חברתית בבית הספר, איננו בהכרח חייב להתקשות לתפקד בבית. מכאן מדוע לעיתים קשה להורים לזהות כי ילדם סובל מקשיי ריכוז. קושי זה גדל עוד יותר כשמדובר בילד ראשון.
יחד עם זאת, חשוב לדעת כי גם בבית ישנם סימנים שיכולים לעורר את חשדם של ההורים בנוגע לאפשרות כי ילדם סובל מקשיי ריכוז. חולמנות, קושי להתארגן, איחורים חוזרים ונשנים, קושי בפעילויות הדורשות תשומת לב או התמדה כמו קריאת ספרים ואפילו צפייה בטלביזיה, יכולים להעיד על כך. הורים שצריכים להזכיר לילד "מליון פעם", שרואים כי הוא מתחיל דברים אבל אף פעם לא מסיים או כי הוא מתקשה לשבת ליד שולחן שבת, צריכים לחבר בין הנקודות.חבל סתם להתעצבן על הילד ולהיכנס איתו לעימותים אינסופיים ומיותרים.
קיימות מספר דרכים באמצעותן ניתן להגמיש את המסגרת הלימודית לצרכיו של ילד עם ADHD ולהקל עליו את ההתמודדות בבית, ובכך גם להמעיט ככל הניתן את ההתנגשויות בינו והסביבה.
השלב הראשון הוא כאמור הזיהוי. כאשר עולה חשש לADHD-, יש לעשות אבחון הכולל בתוכו מרכיב אבחוני פסיכולוגי. תפקידו של האבחון הוא לאבחן בעיות למידה ומיפוי מצבו הרגשי של הילד. כך ניתן לדעת האם יש צורך גם בהוראה מתקנת או בטיפול רגשי.
לאחר האבחון המקיף יש לבנות תכנית טיפולית עבור הילד. ברוב המקרים תכלול התוכנית גם טיפול תרופתי לצד טיפול בסביבה של הילד. חשוב להתמקד בהתנהלות של ההורים, בית הספר והילד כלפי עצמו. על ההורים להבין כי אין להם ילד "רע". הם צריכים להבין לא רק את הסימפטומים אלא גם את ההשפעה הרגשית על הילד ואת התפקיד החשוב שיש להם בהצבת גבולות המתאימים לילד. מצד אחד להקנות מסגרת ברורה, אולם מאידך לא לדרוש מהילד התמדה לפרקי זמן ארוכים מדי. הדבר נכון בנוגע לכל נהלי הבית הקשורים באוכל, רחצה, שינה, חזרה הביתה ועוד.
אשר לבית הספר, על המורה לדעת להושיב את הילד במקום שיקל עליו להתרכז מבלי שדעתו תוסח. יש לאפשר לילד הפסקות קצרות וכן לגוון את סוגי המטלות על מנת שלא ישתעמם מהר. דרך נוספת הוא זיהוי משותף של המורה והילד של תחומים בהם הוא יכול לא רק להצליח אלא גם להתבלט לטובה מול שאר הילדים. במקביל חשוב ביותר שיתקיים קשר מסודר ועקבי בין המורה להורים.
עבור הילד, יש לסייע לו בראש וראשונה להכיר בכך שיש לו קושי ושהוא יכול לשלוט עליו ולהתגבר עליו. הוא צריך לדעת כי אין הוא "רע" וכי על אף הקושי יש בו דברים טובים ואף אולי ייחודיים. בהמשך יש לעזור לו להכיר את עצמו, את הכוחות והחולשות שלו, וסוף לתת לו אסטרטגיות להתמודדות עם הקשיים.
ADHD מהווה התמודדות לא פשוטה עבור ילדים רבים, אולם אבחנה נכונה, טיפול, הבנה ותמיכה נכונה, יכולים להביא ילדים שכאלו להישגים רבים, ובכלל זה לכתיבת טור קבוע בעלון "השבת"…
