משנה: בתורת הרב קוק אין תשובות מן המוכן למציאות הפוסט-מודרניסטית ואין בה חוויה רגשית אינדיבידואלית. בחוגי תלמידיו של הרב ניתן למצוא כיום גם תופעות כמו חילון וחוסר מחויבות להלכה שחשבנו כי משנתו הרוחנית והחינוכית מחסנת מפניהן. האם תורתו של הרב קוק עודה רלוונטית לדורנו?
כנער צעיר לימים שנכנס בשעריה של ישיבת 'מרכז הרב' לפני למעלה משלושים שנה, מצאתי את עצמי עומד נפעם מול המפגש עם תורתו הגדולה של מרן הרב קוק זצ"ל. גדלנו בתוך עולם מלא סתירות. דתיות חרדית מכאן וציונות חילונית מכאן. והנה באו דבריו של מרן הרב זצ"ל כמים קרים על נפש עייפה. לא הבנו את כל דבריו, וודאי שלא ירדנו לסוף דעתו. אבל לא יכולנו להתעלם משתי חוויות חזקות: האחת – הגודל הבלתי נתפס של הרעיונות. גם אם לא הצלחת להתחבר לדבריו של הרב, הרגשת כי לפניך רעיון עמוק ונשגב שעצם המפגש אתו מעלה אותך לספירה גבוהה ביותר. והשנייה – ההרמוניה. פתאום רואים כי האידיאלים הציוניים שאנו כה מזדהים אתם, ואף לא מעט ערכים של "חול" שהערכנו והפנמנו במהלך חיינו מתחברים חיבור עמוק ביותר עם התורה שאנו לומדים ומקיימים, כאשר הם גם נובעים ממנה וגם מאדירים אותה.
מֶרְכַּז הַחַיִּים שֶׁל נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹר הַקּדֶשׁ הִיא. דֶּרֶךְ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה נוֹלַדְנוּ וּבָהּ אָנוּ מִתְגַּדְּלִים. אֵין בָּנוּ עֲרָכִים פְּרוּדִים, הָאַחְדוּת שׁוֹכֶנֶת בָּנוּ וְאוֹר ד' אֶחָד חַי בְּקִרְבֵּנוּ. (אורות, ישראל ותחייתו, פרק ג)
היו לה, ויש לה – לציונות הדתית – אילנות גדולים נוספים להיתלות בהם. היתה גם אינטואיציה פנימית חזקה כי "זו הדרך", אף אם יש עליה מחלוקות וקושיות. אבל ייתכן שדווקא משום כך מצאנו בו – במרן הרב זצ"ל – קסם מיוחד. שיטה אחת קוהרנטית, בנויה לתלפיות מן המסד ועד הטפחות, המחברת באגודה אחת את הכול, ומכילה בתוכה את כל המורכבות שאנו חיים בתוכה ומתמודדים אתה. מתוך כך עלתה ופרחה תחושה מדומה כי בידינו המפתח לכל הבעיות והאתגרים הרוחניים והחינוכיים של הדור, ולו רק נלמד את תורת הרב לעומקה, נפיץ אותה בכל שדרות העם ובכל מרחביה של הארץ, וניישם אותה בכל תחומי החיים, תבוא לנו גאולה שלמה בכל המובנים – האישי והמשפחתי, הלאומי והבינלאומי, הפילוסופי והחינוכי, הרוחני והמעשי.
היו אלה הרהורים של תלמידי ישיבה צעירים אשר עמדו נפעמים מול גודלם והיקפם של ספרי ה'אורות', מצאו בהם כיוון של מחשבה ביחס לכל נושא שהטריד אותם, אך עוד לא טעמו את טעמם של סיבוכי החיים.
המציאות, מטבעם של דברים, "לא הזדרזה ליישר קו עם התיאוריה". ציבור רחב ומתרחב נחשף לתורתו הגדולה של הרב זצ"ל, אולם התברר, כי לא הכול מצאו מצאו בה מזור. תורה זו, אשר בדרך בה נלמדה היטיבה להתמודד עם אתגריו של העידן המודרני, לא נמצאו בה תשובות מן המוכן אל מול הרעיונות הפוסט-מודרניים. גם במערכות חינוך שהוקמו על פי דרכו של הרב נתגלו קשיים חינוכיים שלא היה להם פיתרון פשוט. הדור החדש, המצפה לחוויה רגשית אינדיבידואלית, לא מצא סיפוק מלא בתורת ארץ ישראל ובאתגר הציבורי של כינון "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". לצד התחזקות תורנית באגף האחד של הציונות הדתית, התחזקו מגמות הפוכות בקצה השני של המחנה, עד כדי קריאת תגר גוברת על המחוייבות להלכה. וגם בתוך חוגי תלמידיו של הרב ניתן היה למצוא תופעות שחשבנו כי משנתו הרוחנית והחינוכית תחסן אותנו מפניהן. גם המציאות הפוליטית במדינה לא האירה פנים, עם חורבן חבל ימית, גוש קטיף וצפון השומרון. ובכלל, העולם כולו נעשה מורכב הרבה יותר מאשר בעבר. האתגרים הרוחניים והחינוכיים, לא רק שהתחלפו באחרים, הם גם נעשו סבוכים יותר, ודורשים להכיל קצוות רחוקים בהרבה מאשר בדור שקדם. אחד מבכירי תלמידיו של הרב, הרב משה צבי נריה זצ"ל, זעק בדם לבו בשכבו על ערש דווי: "היה לנו הרבה מן המשותף עם לוחמי הפלמ"ח ומייבשי הביצות של עמק חפר. אבל מה לנו ולשותי הבירה של עמק האלכוהול?!".
אכן האתגר העומד בפנינו כיום הוא גדול ומורכב הרבה יותר. אולם בניגוד לדורות שקדמו לנו, איננו זקוקים לתורה חדשה שתאיר את דרכנו. תורתו של הרואה הגדול גדולה ועמוקה, מקיפה ומורכבת הרבה יותר ממה שדימינו לעצמנו לפני עשרות בשנים. אולם יש צורך לגשת אליה באופן שונה במקצת, ולא רק לחשוף מתוכה את אותם מרכיבים שדורנו זקוק להם יותר מאשר הדור הקודם. הרב קוק עצמו לא רצה שבית מדרשו יהפוך ל"עוד חצר חסידית". הוא אמר "אל תהיו לי קוקניקים". תורת "האחדות הכוללת", אותה הנחיל לנו בעיקר בכרכי 'אורות הקודש', שנערכו על ידי הרב הנזיר, איננה "עוד שיטה" ביהדות או בפילוסופיה. היא מהווה תשתית רעיונית ומצע פילוסופי להכלה הרמונית של רעיונות חדשים ושונים, תוך ברירה בין עיקר לטפל, בין מהות פנימית לדרכי ביטוי מעשיות, בין אותם מרכיבים היכולים להשתלב ולהתחבר במבנה הכללי לבין אותם חלקים הנותרים מחוצה לו. אין בה יומרה לתת פיתרון מן המוכן לכל בעיה. ההפך הוא הנכון. איננו מתיימרים לומר שאצלנו – כמו שאנו – נמצאת האמת הא-להית האינסופית בשלמותה. "כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו". אבל יש כאן מבנה חשיבה, המאפשר לקחת מכל העושר הגדול שיש בכל השיטות והדרכים שבעולם הקודש מחד גיסא, ואף מן התיאוריות הקיימות בעולם המחשבה של החול מאיך גיסא, ואז – מתוך עימות וביקורת, מתוך זיהוי הסולת ומתוך ניפוי הפסולת, מתוך אמון בקיומה של נקודת אמת בכל שיטה עם זהירות מכל טעות, מתוך נאמנות לציר מרכזי אמוני ברור כשהוא מלווה בפתיחות לרעיונות נוספים – למצוא תשובות גדולות, גבוהות ועמוקות, לאתגרים הגדולים שהקב"ה מזמן לנו בדרך הפלאית בה הוא מנהיג את עולמו, את עמו ואותנו. זוהי דרכו של הרואה הגדול, מרן הרב קוק זצ"ל:
השכל הישראלי יתרומם, והרגש החי שלו יתעורר לעומתו בכל מלוא עוז וחיים. הגבורה המעשית לייסד ולנטוע, לבנות ולשכלל את הכול בחיי גוי איתן על אדמתו כמקדם, תתעורר בזרוע ד', אשר תכירו ותדע לשוב אליו באהבה והכרה מלאה תנובה וחיים. שירים חיים ייבראו, מלאי עוז א-להים, ושדות של קולטורה (=תרבות) חדשה ומאירה יפרו ויעלו, יעטפו בר ויתרועעו אף ישירו. הישן יתחדש, והחדש יתקדש, ויחדו יהיו לאבוקות אורים על ציון… (אגרות הראיה ח"א סי' קסד)
הרב עזריאל אריאל הוא רב הישוב עטרת שבשומרון ומרבני 'צהר'
