משנה: היכולת להתחדש בתורה, קשורה קשר הדוק ביכולת לחדש בתורה. הרב חיים בורגנסקי כותב על היכולת להפוך את התורה לעניין אישי, מתוך גילוי העומק ונקודות החיבור שבה למציאות החיים האישית של כל אחד ואחד מאתנו.
בברכת התורה אנו מברכים: "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו". מה משמעות הביטוי "חיי עולם"? מבחינה אחת יש כאן אמירה ברורה על מקומה של התורה בעולם: התורה היא חייו של העולם. למרחב שאנו חיים בו, המורכב מאינספור מכלולים ומערכות, יש נשמה, יש חיים. ומנוע החיים האלה הוא תורת ה'.
מבחינה אחרת, הביטוי "חיי עולם" מתייחס לנצחיותה של התורה. תורת ה', אף שניתנה לעם ישראל לפני כשלשת אלפים וחמש מאות שנה, היא משמעותית ורלוונטית ואמיתית לעולם של ימינו. בצורה יפה ביטא את הרעיון הזה בעל ה"שפת אמת" באחת מתורותיו לחג השבועות (תרנ"ז):
"…זהו הבת קול הוא מכח קול התורה שכתיב 'קול גדול ולא יסף' – ולא פסיק, שבכל יום ויום יש התגלות מזה הקול. וע"ז כתיב 'אשר אנכי מצוך היום' – 'אנכי' דעשרת הדיברות. שהי' מוכן באלה הדיברות קול מיוחד לכל יום ויום… "
בעל ה"שפת אמת" קורא את הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" בצורה מפתיעה: בעוד ההבנה הפשוטה היא שאנו חוזרים על דברים שנאמרו ביום בו דבר משה עם בני ישראל, הרי בקריאה שלפנינו המילה 'אנכי' רומזת לדיבר הראשון: "אנכי ה' א-להיך…". ואם כן: "הדברים האלה אשר 'אנכי' מצוך היום" משמעותם היא שבכל יום נתון אתה מצטווה "אנכי ה' א-להיך..".
את הסיבה לצורך ב'אנכי' חדש בכל יום מסביר בעל ה"שפת אמת" בכך שהעולם משתנה מיום ליום, ומכח זה הוא זקוק לקריאה א-להית חדשה:" …שהי' מוכן באלה הדיברות קול מיוחד לכל יום ויום. וכמו שמעשה בראשית מתחדש בכל יום. ומכח הטבע נמצא ג"כ הסתר בכל יום שע"ז אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", ולכן יש ג"כ גאולה וחירות בכל יום ויום.
בעולם שיש בו השגחה מתמדת לעולם לא דומה היום ליום האתמול; לא ההתרחשויות של איתני הטבע, לא ההישגים האנושיים ואף לא ה'יצר הרע' של האדם, כל אלו נכונים לרגע זה, ולא למה שהיה קודם לכן, ואף לא למה שיהיה בעתיד. על כן יש צורך בכך שקולו של הקב"ה יהדהד מחדש בכל יום, שיפנה לאדם של היום ממש כפי שפנה לאדם שלפני אלפי שנים, כשהקול יהיה אותו קול, ורק לבושיו ישתנו.
מה עושה את קול ה' לעכשווי כל כך? דומה שכאן מופיע תפקידו של האדם. את קולו של א-להים צריך לתרגם לשפת האדם, לדרך החיים של האדם, למרחב החיים של האדם, והתרגום הזה הוא שלנו. במילים אחרות: התרגום הזה הוא תורה שבעל פה.
הברכה השניה שבברכות קריאת שמע עוסקת בתורה ומכונה ברכת "אהבה". נוסחה ידוע ושגור, ובכל זאת ראוי לציטוט נוסף:
"אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת"- אהבתו של הקב"ה לעמו ישראל מתבטאת בכך שנתן לנו תורה ומצוות, חוקים ומשפטים. לאהבה יש שני צדדים: אם התורה היא מתנת אהבה של הקב"ה לישראל, הרי בלימוד התורה, בפרשנותה ובהעמקה בה מבטא האדם את אהבתו לקב"ה.
מן הצירוף של שני הצדדים, של הקב"ה ועם ישראל, נוצרת תורה שבעל פה, פרי השיתוף שבין תורה שבכתב לבין עיונו של עם ישראל באותה תורה, בין הכתב הא-לוהי לבין הקריאה האנושית.
פעם אחת אמר הקב"ה בהר סיני "אנכי ה' א-להיך…", אבל בת הקול של אותה פעם מתהדהדת על ידי התורה שבעל פה. היהודי העוסק בתורה הוא ההופך את קולה של התורה שבכתב לקול חדש בכל יום, שהרי בכל יום, בשכבנו ובקומנו, אנו משיחים ושמחים באותה תורה, ומן השיחה והשמחה נוצרת התורה של היום הזה, שהוריה הם תורת סיני והיהודי של תש"ע. כביכול זקוקה תורת ה' לנו, שנוציא אותה מן הכח אל הפועל, מן הרעיון אל המעשה, שנעתיק אותה מהר סיני לימינו.
חג השבועות פונה לכל יהודי, מציע בפניו להיות שותפו של הקב"ה בהבאת חיים לעולם: הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, ואתה, לומד התורה ומקיימה, יוצר את התורה של היום הזה, את נשמתו של היום הזה.
כל אחד יכול להיות שותף, אחד המרבה ואחד הממעיט, מי שיוצר פסקי הלכה ומי שמשננם, מי שמעביר "שיעורים כלליים" ומי שקורא פרק אחד, משנה אחת או אפילו פסוק אחד. כל אחד תורם משהו לבניין הגדול של חיי העולם. כל אחד קונה משהו לעצמו.
"אמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: 'בתורת ה' חפצו
ובתורתו יהגה יומם ולילה'".- התורה שלנו נמתחת בין שני המוקדים, בין תורת ה' לבין תורתו של הלומד, והתווך הזה, החוט המקשר את שני המוקדים, הוא המרחב שבו נשמעת בת הקול של כל יום ויום, הוא המרחב ההופך תורה שניתנה לפני אלפי שנים ליסוד קיומו של העולם היום.
הרב חיים בורגנסקי הוא רב היישוב מצפה הושעיה ומרבני 'צהר'
