הרב: יואל, תרים את הראש, להתייחס בצורה כזאת לשיעורי גמרא, זה פשוט לא שייך. זה לא שיעור במחשבים, גם לא שיעור מתמטיקה, אנחנו בשיעור תורה, אנחנו נפגשים בכל רגע עם דבר ה'.
יואל: רבינו, חפיף, אל תדאג, יהיה בסדר, ניקח את המחברת ממישהו ונסתדר, הכל תחת שליטה רבינו…
הרב: יואל נשמה, אתה לא מבין עד כמה גדולה הזכות שנפלה בחלקך, תורה זה לא עוד מקצוע. תורה זה חיים.
יואל: וואי רבינו, בסך הכל הורדתי ראש, נחתי קצת. ואתה הבאת פה נאום חוצב להבות, יהיה בסדר, רבינו אל תדאג"
בליל שבועות אנחנו משתדלים להיות ערים כל הלילה ואחד ההסברים למנהג זה טמון במדרש מפורסם המספר על כך שבזמן קבלת התורה בני ישראל ישנו באוהליהם במקום שייגשו עם שחר לקבל את התורה.
עם מדרש זה נפגשתי לראשונה (כך אני לפחות זוכר) בזמן לימודיי בישיבת ההסדר ותמהתי לעצמי כיצד תיתכן מציאות בה בני ישראל סופרים את הימים לקראת מתן תורה, וביום הנכסף, במקום למהר לקבלה הם נשארים לישון במיטתם. בתור בחור בישיבה תמהתי לעצמי ונשארתי ללא תשובה ברורה.
לאחר מספר שנים, בהיותי מורה בישיבה התיכונית, מצאתי את עצמי, לעיתים, מנסה להעיר משנתם את תלמידיי היקרים (בעדינות וברגישות), ומנסה לשכנע אותם שלא ניתן להשוות שעת שינה לשעה שלמה של לימוד תורה. עצמתי את עיניי ונזכרתי בעצמי, בחור בכיתה י"א – י"ב, שמעדיף, מה לעשות, תנומה קלה, על פני לימוד תורתנו הקדושה.
ותוך כדי שאני מנסה להעיר את תלמידיי בחוסר הצלחה, התחלתי להבין את העומק המתואר במדרש. כאשר מתייחסים לתורה בתור "עוד מקצוע" ולא בתור משהו מיוחד; כאשר אנו יודעים שהתורה זה ספר חוקים אבל אנחנו לא באמת יודעים שהתורה היא "סם חיים", כאשר אנחנו נפגשים עם הצדדים החיצוניים שבתורה ולא עם הנשמה שלה, אז באמת עולה המחשבה שזה לא נורא להוריד את הראש, כי את ה"חומר" נוכל להשלים לפני הבחינה.
נכונים הדברים בכל מסגרת בה לומדים תורה, ונכונים הם שבעתיים בישיבות תיכוניות שם לעיתים מיטשטש ההבדל בין לימודי הקודש ללימודי החול, ולכן יש לגשת את לימודי הקודש בצורה מעט שונה.
על המלמדים להשתדל להפגיש את תלמידיהם עם התובנה ועם החוויה שתורה זה לא עוד מקצוע. להפגיש את התלמידים לא רק עם ההלכה אלא גם עם העומק שבתורה ולעזור לתלמידים להיפגש עם נפשו של ה' ועם דבריו כפי שהם מתגלים בתורה.
על הלומדים לבוא בפתיחות גדולה וברצון אמיתי לא רק לצאת ידי חובה אלא להכיר את ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחלקם, להיפגש עם ה' ולהעשיר את חייהם בעומק נפלא.
זכינו וכיום כמעט ואין מקום שלא מתקיימים בו שיעורי תורה בכל ערב, בבתי מדרשות ובתי כנסיות, כשלשיעורים אלו מגיעים אנשים רבים אחר עמל יומם בבית ובעבודה. כאשר אני רואה את אותם אנשים, על אף היותם מותשים, מתאמצים בכל מאודם להישאר ערים כדי לדלות עוד כמה טיפות ממי התורה שירוו את צימאונם, אני ממש מתרגש. אני רואה איך המון אנשים מתקנים את טעותם של דור המדבר וכיצד הם זוכים לקבל בשמחה בכל יום מחדש את התורה.
בספרי חסידות מודגשת הנקודה כי נתינת התורה היא לא מאורע ישן שהתקיים בעבר בלבד, אלא שבכל שנה בחג שבועות אנחנו מקבלים מחדש את התורה. בליל שבועות הקרוב נשתדל כולנו להישאר ערים ולהיפגש. להיפגש עם החוויה הגדולה. להיפגש עם דבר ה' שמתגלה בתורה, ובעיקר לתת הזדמנות למפגש מחודש עם נותן התורה.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים.
