בתורה קיימת הדגשה מיוחדת על בואם של גרים למעמד הקהל: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך" (דברים לא, יב).
על אילו גרים מדובר? הרב אברהם אבן עזרא מפרש: "וגרך- אולי יתייהד". מכאן שמדובר על גר תושב, גויים תושבי הארץ שקיבלו על עצמם שבע מצוות בני נח. הסבר זה מבוסס כנראה על ההנחה הפרשנית שבכל מקום שכתוב בתורה: "גרך אשר בשעריך", הכונה לגר תושב (תוס' בבא מציעא קיא ע"ב ד"ה מאחיך). להסבר זה, מעמד הקהל מיועד גם למעגלים היותר רחוקים, גם לכאלה שקיבלו על עצמם משהו ממכלול המצוות. אולי המעמד הנשגב והמרומם הזה יביאם להשלמת התהליך.
אך הרמב"ם מפרש שהכונה לגרי צדק, לכאלה שהשלימו את התהליך באופן מלא, אלא שהרמב"ם מציג את חובת גרי הצדק להשתתף במעמד הקהל ולשמוע את הקריאה מפי המלך דווקא, בדרך מאד ייחודית:
"הקריאה והברכות בלשון הקדש, שנאמר: 'תקרא את התורה הזאת' – בלשונה, אע"פ שיש שם לועזות, וגרים שאינן מכירין, חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו. שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה. שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (רמב"ם הלכות חגיגה ג, ה-ו)
בשתי הלכות אילו מחבר הרמב"ם בין הקצוות שבעם. בין גרים שמתקשים עדין בשפה או בהבנת תוכן הדברים, לבין חכמים גדולים שיודעים את התורה כולה. הכל מחויבים לכוון ולשמוע את פרשיות התורה הנקראות ע"י המלך. הגרים מצווים להיות נוכחים במעמד, כדי שהם יתרשמו לפחות מהמסגרת ומהאופן בו נאמרים הדברים, מאחר ומעמד זה הוא ביטוי לתוכן הגרות.
מהותה של גרות מורכבת משני חלקים, שנים שהם אחד: התחברות לאומה והתחברות לתורה ולמצוותיה. רות המואביה, ביטאה זאת בארבע מילים: "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" (רות א, טז). התחברות לכל הרצף ההיסטורי של עם ישראל ממעמד הר סיני עד היום בו מתגייר הגר, המאורעות והיעדים של העם הזה, ועם זה בא הליך של קבלת תורה ומצוות. במעמד הקהל, נפגשים הכל ובכללם גם הגרים, בחיבור המיוחד של תורה ואומה. המלך, שהוא העומד בראש הפירמידה של העם במובן הלאומי, הוא זה שעומד בראש המעמד, והוא השליח של הקב"ה להשמיע את דברי התורה. לכשיתבוננו הגרים התבוננות מעמיקה יותר במלך, יגלו ספר תורה נוסף, מלבד ספר התורה ממנו הוא קורא בעת המעמד. המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה בנוסף לחובה המוטלת על כל יהודי לכתוב ספר תורה, ועל פי מסורת חז"ל המלך היה הולך במשך כל ימי השנה כשספר תורה מחובר לזרועו (סנהדרין כא ע"ב). במעמד הקהל הוא היה קורא מספר התורה המונח בקביעות בעזרה, מאותו ספר תורה ממנו הועתק ספר התורה המלכותי. לכן, אע"פ שקשה לשמוע את קריאת המלך, אע"פ שדבריו לא תמיד מובנים לגרים, עליהם לבא להתרשם ולהתפעל, ולהבין ולפחות ברמה החזותית, את תוכן דבריו ואת שהם קיבלו על עצמם בעת הליך הגרות.
הרמב"ם מדגיש ומוסיף בהקשר לגרים שתוכנו ומהותו של מעמד הקהל הוא "כיום שניתנה בו בסיני. ….ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה". זאת מאחר ומעמד הר סיני עצמו היה שלב הסיום בהליך הגירות הלאומי שעבר עם ישראל כולו מעת יציאת מצרים: "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה, וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים…, וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה… וקרבן (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יג, א). ביציאת מצרים היה זה הליך שארך מפסח עד חג השבועות. המילה היא חותם אלוקי בבשר. הסרת הערלה והברית בגוף היא האות המבחינה בינינו לבין אומות העולם. תחת הר סיני בשלושת ימי ההגבלה הם היטהרו והתקדשו והקריבו קרבנות, וביום מתן תורה, קבלו על עצמם תורה ומצות.
מהגירות הלאומית הראשונה, מסר ולימוד לכל הגרים הפרטיים במהלך הדורות: "וכן לדורות כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך: מילה, וטבילה, והרצאת קרבן" (שם הלכה ד). הגרים החדשים, אילו שמצטרפים במהלך הדרך, חווים ועוברים באופן אישי את ההליך שעם ישראל עבר כאומה בראשית דרכו.
מעמד הר סיני נקרא בתורה: "יום הקהל": "ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" (דברים ט, י); "עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל" (דברים י, ד); "ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחרב ביום הקהל" (דברים יח, טז). ועל כן מעמד הקהל הוא שיחזור והתחדשות כל שבע שנים, של מעמד הר סיני. בשל כך, עם ישראל כולו, האנשים הנשים והטף, אילו שחיבורם לעם ולתורה הוא רצף אחיד וישיר מהגרעין הראשוני של העם שהשלים את הליך הגירות הלאומי ביום מתן תורה בהר סיני, וכן הגרים המצטרפים שעברו הליך זה באופן אישי, מצווים לבא ולהתחדש במעמד הקהל.
הרב יהודה זולדן הוא ר""מ בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה – מכון לב ירושלים; ומרבני 'צהר'
