חג השבועות נתפרסם בזכות מאכלי החלב שנהגו לאכול בו, ובמהלך קדחת ההכנות מתעורר לעיתים הצורך לבשל מאכלי פרווה בכלים בשריים או חלביים לצורך ארוחות החג. מכאן עולה השאלה האם מותר לאכול מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי, בארוחה חלבית ולהיפך?
לתשומת לבכם! כדי להקל על ההבנה, נשתמש בפסקה זו בדוגמה של מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי ורוצים לאכול אותו בארוחה חלבית, אולם מדובר בדין זהה לפרווה שבושל בכלי חלבי ורוצים לאכול אותו בארוחה בשרית.
ובכן התשובה לשאלה זו מורכבת ותלויה במצב הכלי:
אם הכלי אינו בן יומו, כלומר לא בשלו בו בשר ביממה האחרונה, והוא נקי ללא שאריות בשר, הרי שמותר לכתחילה לתכנן ולבשל מאכל פרווה ע"מ לאכול אותו עם חלב. ההיתר נובע מכל שטעם הבשר שנפלט מהכלי לתוך התבשיל הוא פגום (מקולקל) ולכן הוא לא הופך את התבשיל לבשרי. (שו"ע יו"ד צה א).
אולם אם הכלי הוא בן יומו, כלומר בשלו בו בשר בתוך ה- 24 שעות האחרונות, לשיטת ה"מחבר" (מנהג הספרדים) מותר לכתחילה לאכול תבשיל זה עם חלב, אולם לשיטת הרמ"א (מנהג האשכנזים) אסור לתכנן מלכתחילה לאכול תבשיל זה עם חלב. יחד עם זאת גם לדעת הרמ"א מותר לאכול את התבשיל בארוחה חלבית ובכלים חלביים אך לא לאכול יחד עם חלב.
בדיעבד, אם בישלו כבר את התבשיל הפרווה בכלי בשרי בן יומו, הרי שגם לשיטת הרמ"א מותר יהיה בדיעבד לאכול אותו ביחד עם חלב. (שו"ע יו"ד צה ב).
חזקת חלבי וחזקת בשרי
במרכולים, בתי מאפה, פיצריות ומסעדות, ניתן למצוא לא פעם תעודת הכשר שעליה כיתוב האומר כי המוצרים הנמכרים במקום הם "בחזקת חלבי" או "בחזקת בשרי", למה הכוונה? ע"פ מה שלמדנו בסעיף הקודם מובן כי כיתוב זה בא להורות כי המוצרים הנמכרים באותו מקום הם פרווה אך בושלו בכלים בני יומם (כי אופים ומבשלים בהם בכל יום). מכאן שבמוצרים כאלה, על אף היותם פרווה, יש לנהוג בהתאם לכללי הפסיקה, הווי אומר: למנהג הספרדים הם מותרים לכתחילה באכילה גם ישירות עם חלב (או בשר במקרה של חזקת חלבי), ולמנהג האשכנזים מותר לאכול אותם בארוחה חלבית אך לא ישירות עם חלב.
הקלה זו נובעת מהעובדה שהכלי הבשרי בלע לתוכו בשר כשר שעובר ונבלע בתבשיל הפרווה ובאכילתו יחד עם חלב עובר רק הטעם של הטעם של הבשר לחלב (בשפת ההלכה – נותן טעם בן נותן טעם) ובליעה שולית ומעטה כל כך לא אסרו חכמים.(חולין קיא ב)
חלב שהתבשל בכלי בשרי
לתשומת לבכם! בפסקה זו נשתמש בדוגמה של כלי בשרי שבשלו בו חלב, אולם הוא הדין במקרה הפוך לגבי כלי חלבי שבשלו בו בשר.
אסור לבשל חלב בכלי שבשלו בו בשר מכיוון שהכלי בולע את מה שבושל בו, וכאשר מבשלים בו בשנית הוא פולט לתוך התבשיל את מה שבלע (חולין צז א, שו"ע יו"ד צג א). אם בטעות בשלו חלב בכלי בשרי הרי שהדבר תלוי בכלי ובכמות התבשיל.
בכלי שאינו בן יומו, כלומר שלא בשלו בו בשר ביממה האחרונה, ולאחר מכן בשלו בו חלב, הרי שהתבשיל מותר וזאת מכיוון שהבשר שנפלט מהכלי הוא בעל טעם פגום (מקולקל) ולכן אינו אוסר את החלב. (שו"ע יו"ד צג א). אם הכלי הוא בן יומו, כלומר שהשתמשו בו לבשר ביממה האחרונה, הרי שהבשר שנפלט מהכלי לחלב אינו פגום ויתכן שמרגישים את טעמו בחלב. אשר על כן צריך לבדוק את טעם החלב. כיצד עושים זאת?
לשיטת מרן "המחבר", מנהג הספרדים: נותנים לנוכרי לאכול מהתבשיל מבלי לספר לו את מטרת הבדיקה, ואם יאמר הנוכרי שלתבשיל החלבי אין טעם מיוחד או שונה, התבשיל מותר.
לשיטת הרמ"א, מנהג האשכנזים, לא סומכים על עדותו של נוכרי, מחשש שמה יבין את מטרת השאלות וירצה להכשילנו, ולכן מעריכים את היחס שבין נפח דפנות הכלי ונפח התבשיל שבו, ואם האוכל הוא פי ששים מהכלי הרי שהתבשיל מותר. גם לשיטת "המחבר" אם אי אפשר לערוך את הבדיקה ע"י נוכרי קובעים לפי ביטול בששים.(שו"ע יו"ד צח א)
החישוב של ביטול בששים נובע מבדיקה שעשו חז"ל כאשר בדקו באיזה יחס בין תבשיל למאכל חריף שהוכנס לתוכו (בצל או צנון) הוא כבר אינו מורגש (ערוך השולחן צח יח).
לגבי הכלי, הרי שלכל הדעות הכלי נאסר לאחר בישול זה וצריך להכשירו, אם הדבר ניתן. (שו"ע יו"ד צג א).
יה"ר שנזכה לקבל מחדש את התורה, חג שמח עם תבשילי חלב ובשר לשמחת החג.
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני צהר'.
