האם אפשר להמליך את ה' כשמתעלמים מכל הרוע, הרעב והטרור שבעולם? מהעובדה ש- 10 אחוזים מאוכלוסיית העולם מחזיקים ב90% מהממון ומשאבי העולם? הרב בניהו ברונר חושב שהתשובה לכך היא שלילית, וקורא לנו להפסיק להיות רק דתיים ולהתחיל להיות גם אמוניים.
במשנה (ר"ה ד' ה') שנינו: " סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע. קדושת היום – ותוקע, זכרונות – ותוקע, שופרות – ותוקע …דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום – ותוקע, זכרונות – ותוקע, שופרות – ותוקע…" נראה שמחלוקתם של רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא היא לא רק במישור המעשי של האם תוקעים במלכויות או בזכרונות, אלא בתפיסה העקרונית הקשורה למהותו של ראש השנה. רבי יוחנן בן נורי רואה את עיקרו של יום בברכת הזכרונות, שהרי בתורה ר"ה מופיע כ"זכרון תרועה", הזכרונות הם הדין המתבצע בר"ה, "כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון", זכרון בתנ"ך הוא במשמעות של דין (דרשת הרמב"ן לר"ה).
לעומתו ר"ע רואה את מרכזו של ר"ה בהמלכת ה' בעולם וזו הסיבה שר"ע כורך מלכויות עם קדושת היום.
מחלוקת זו מתרחבת בגמרא לשאלה היכן לקבוע את "קדושת היום": האם בברכת מלכויות שהיא ברכה רביעית בתפלת העמידה, כמו שאנו עושים בכל שבת וחג, וכך גם סובר רבי. או כשיטת רשב"ג הסובר כי "קדושת היום" נאמרת בברכת "זכרונות".
במילים אחרות: האם ר"ה הוא בעיקר יום דין המחייב אימה ופחד או שהוא בעיקרו יום שמחה, יום של המלכת מלכו של עולם על כל יצוריו ופועלו, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". כשם שהמלכת מלך בשר ודם היא אירוע שכל העם נוטל בו חלק בשמחה, הרי שעל אחת כמה וכמה כשמדובר בהמלכת ריבונו של עולם על היקום כולו.
וכאן אנו צריכים להוסיף ולשאול:האם בר"ה אנו עסוקים רק בעצמנו, בחיים הפרטיים של כל אחד ואחת, במישור הארצי ובמישור הרוחני, בתפילות לאריכות ימים ושנים, לפרנסה, לבריאות והצלחה בלבד, או שאנו עוסקים בהמלכת ה' על כלל העולם, על כל היצורים מבני האדם עד בעלי החיים והצמחים? כמה מאיתנו מתפללים בראש השנה על בני אדם הסובלים חרפת רעב ברחבי העולם? האם וכיצד מלכות ה' מתגלית בעולם כשעשרה אחוז מאוכלוסיית העולם מחזיקה בתשעים אחוז מהממון והמשאבים המצויים בעולם? האם טרור ומלחמות ברחבי העולם לא מונעים את הופעת מלכות ה' בעולם?
שאלות אלו גם מחדדים את התפיסה בנוגע לשאלה האם אנו רק אנשים "דתיים" העומדים מול רבונו של עולם ומחשבים את מעשינו,ואילו מה שקורה בכלל העולם לא תופס כ"כ מקום בעולמנו הרוחני- האמוני? מהי בכלל התפיסה האמונית שלנו? האם אנו מאמינים באמת שה' מולך על כלל המציאות ותפקידנו לגלות מלכות זו? או שמא אולי אנו בעצמנו מתבוננים על המציאות בעולם במידת הדין, ומקרבים את המתאים לנו ומרחיקים את הזר בעיננו? האם אנו "דתיים" ולכן איננו מקבלים את המציאות של הבריאה כפי שהיא, או שאנו מאמינים כי "מלכותו בכל משלה"? האם באמת אנו מאמינים שה' ברא את העולם, משגיח עליו ומנהל אותו בפועל על כל פרטיו, או שמדובר רק באמירה שאיננה מחייבת?
מתח זה בא לידי ביטוי בשני ההיבטים של ר"ה: היבט ה"מלכויות" המכיר במלכות ה' על כלל העולם ועלינו כפרטים. על עם ישראל, ובד בבד על כל העמים וכל הנבראים. מאידך ישנו היבט ה"זכרונות" העוסק במשפט האלוקי המתרחש ביום זה, ובו כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון.
בשנות הגלות הארוכות תפס היבט "הזכרונות" מקום מרכזי, שהרי כיצד נעסוק במלכות ה' על כל העולם והרי "מיום שחרב ביהמ"ק לא נראה רקיע בטהרתה" (ברכות נ"ט)? העולם היה עוין אותנו ואנו נמצאנו כל העת במלחמת קיום רוחנית ופיזית.
בעת הזו של גאולה ושיבה לארץ ישראל הגיע הזמן להקים לתחייה את היבט "המלכויות" שבו תפקידנו האוניברסלי הוא לגלות את מלכות ה' על כלל העולם.
א' תשרי הוא ר"ה למלכי אומות העולם הוא יום בריאת כל בני האדם והלכה כרבי עקיבא שתוקעים במלכויות וכוללים מלכויות בברכת קדושת היום, זה המסר המרכזי של ר"ה.
השנה יום ראשון של ר"ה חל בשבת ואנו תוקעים ומריעים רק ביום השני, ולכן אולי ניתן להציע שאת היום הראשון נקדיש להתבוננות על מלכות ה' בעולם, שהרי מדובר בשבת שהיא "זכר למעשה בראשית" בכללותו, ובאותו יום בא' תשרי גם נברא האדם, נזר הבריאה.
את היום השני נקדיש ל"זכרונות". נשמע את תרועת השופר ונתבונן על דרכינו ומעשינו, נשוב בתשובה ונתקרב לה'.
אם נצליח לשלב בין שני ההיבטים של ר"ה בוודאי ש"יעלה זכרוננו לפניו לטובה" ונכתב ונחתם לחיים טובים וארוכים.
הרב בניהו ברונר הוא רבה של קריית אתא, נשיא ישיבת ההסדר בצפת ומרבני 'צהר'
