משנה: כל השנה אנו ממליכים עלינו מלכויות רבות: אובססיות, דמיונות, פחדים. בראש השנה אנו ממליכים את המלך האמיתי אבל את זה אפשר לעשות רק מתוך הכנעה וקבלה בהווה. הרב בני פרל תוהה האם אנו באמת רוצים ומוכנים לחיים של משמעות.
למלכות יש יחסי ציבור גרועים.
ברגעים החגיגיים והמתוחים של פתיחת השנה, באים בפנינו זיכרונות מלכויות ושופרות. הזיכרונות מביאים את העבר, השופרות מבקשים שנשקיף לעתיד – אז יתקע בשופר גדול. וממילא אנו מבינים שהמלכויות, הם ההווה. אבל אנחנו לא כל כך אוהבים מלכויות. למלכות יש ניחוח של שעבוד ועריצות, של כניעה. מה משמעותם של המלכויות?
המלכות של ראש השנה היא המלכות הגדולה, זו שמפוררת, או אמורה לפורר, את שלל המלכויות האחרות שאנו ממליכים על עצמנו לדעת כל העת. המלכות הגדולה היא זו המוחלטת, האחת שאין מלבדה דבר, ומכיוון שהיא אחת היא כוללת בתוכה את הכול.
בעולם המאוד מנוכר שלנו, למלכות יש תפקיד מעודד. העובדה שהכול נמצא תחת מלכות אחת מציעה לנו אפשרות וידיעה כי יש קשר בין דבר לדבר, כי בעולם הזה הכול קשור בשורש אחד. וכן! יש לנו קשר לכל מה שישנו והכול יכול להיות הרמוני, יותר מושלם, יותר מדוייק וכל זה משום שהכול תחת אותו מלך. הבקשה שלנו היא, אם כן: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", משום שרק אז: "ויעשו כולם אגודה אחת".
הבקשה העולה פעם אחר פעם בתפילות ראש השנה היא בקשה אופטימית הקשורה דווקא בהווה, ולא בכדי. ההווה נדרש משום שעל מנת להיות תחת מלכות יש לחוש בה באופן ממשי. קבלת המלכות על שעבר, איננה קבלת מלכות. המלכת מלך לעתיד, אינה אומרת דבר באשר למצב הנוכחי. רק קבלת מלכות בהווה היא קבלת מלכות.
ההווה מקבל את משמעותו מהעבר, מסך כל הזיכרונות המכוננים אותנו. ההווה מקבל את משמעותו גם מהעתיד, מסך כל חלומותינו ותקוותינו. אולם גם העבר וגם העתיד מתנקזים לרגע הווה, למצבי הממשי כפי שהוא.רק כאשר האדם מבין שתתכן אפשרות של מלכות, שהוא מסוגל לחיות בהווה חיי משמעות, שבעולם יש פוטנציאל לשלמות, רק אז הוא יכול לפתוח בעבודת התיקון.
כאן גם מתקיים הסיכוי לשחרור מכל אותן מלכויות מדומות שמדכאות חיים רציניים. יש כאן פתח לכנות. עשרות אובססיות מאיימות היום על האדם ועל החברה. הרצון לרכוש, השאיפה למעמד, הצורך למצוא חן, החובה להיראות נכון, הכמיהה לזכות בהכרה וכיוצא באלו.
אנו מבקשים מרבש"ע בראש השנה: תן לנו מלכות אחת! תן לנו מלכות שתמחץ את המלכויות המדומות, מלכות שתעניק לנו חיים של חן וגם של חסד. חיים שאינם משועבדים להישג חיצוני, אלא חיים שיש להם הווה והוויה, שיש להם סיכוי למשמעות.
האם נזכה בשנה זו לחיים שיש בהם משמעות? לחיים של כנות עם עצמנו? להבנה עמוקה יותר של ההווה שבו אנו חיים? לשחרור מהמועקה שיצרו האובססיות והמלכויות המדומות שבראנו לעצמנו?
האם נזכה למלכות המשחררת?
הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ומדעים "בר אילן", תל אביב
