חתן וכלה הם כמו מלך ומלכה, אבל כל זה בתנאי שהכלה תחשוב על החתן שלה כמלך, והוא יחשוב על כלתו כמלכה. ברגע שהוא יחשיב את עצמו כמלך ויצפה שאשתו תתייחס אליו בהתאם, והיא תחשיב את עצמה מלכה ולכן תצפה גם היא שבעלה יתייחס אליה כך, קיים סיכוי סביר שבמקום שמהחתונה יצמחו ברכה ואהבה, יהיו כאן רק צרה ותקלה. כך גם רומז לנו בלשונו העדינה הרמב"ם בהלכותיו: "חייב אדם לאהוב את אישתו כגופו ולכבדה יותר מגופו"
יש הרבה זוגות שהתחתנו כדת וכדין אבל הם לא באמת נשואים. הוא חושב ומרוכז בעצמו. מחשב "מה אני מרוויח מהחתונה? כיצד אוכל ליהנות יותר, מה מספקים לי חיי הזוגיות" ועוד. היא מצידה גם כן מנסה לגרוף רווחים: מה היא מקבלת, כיצד היא תהנה, מה מספקים לה חיי האהבה החדשים. השניים הללו אמנם נשואים. הם אפילו קרואים בעל ואישה, אבל למעשה אלו שני אנשים שחיים את חייהם האישיים. כל אחד לבד.
מהלך זה של ראיית האחר ושימת עצמי בצד, לא מתקיים רק בזוגיות נכונה אלא גם בראש השנה.
אחד הדברים המפתיעים בנוסח התפילה של ראש השנה היא העובדה כי לא מוזכרים בה כלל חטאים. אנחנו מציינים בה את מלכותו של ה' בעולם וממליכים אותו עלינו. אנו תוקעים בשופר ומריעים לפני המלך. אולם את הווידויים אנחנו מניחים בצד. את העוונות אנו כלל לא מזכירים. אין אפילו רמז או סימן במאכלים שמזכירים את החטאים. יש לנו כרגע משימה משמעותית יותר והיא: לקבל פני מלכו של עולם.
אולם ראש השנה הוא גם יום הדין: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון", וביום זה גם נקבע גזר דינם של כל ברואי עולם. היעלה על הדעת שנידונים לא ישפכו תחינתם ויבקשו מהשופט את הצלתם בעת המשפט? מדוע התפילה לא מתמקדת בהרהורי תשובה?
התשובה לכך, כפי שעולה מנוסח התפילה, היא שחכמים שמו בכוונה את הדגש על המלכתו של הקב"ה. לא בכדי הם צבעו את ראש השנה באור אחר מזה של יום דין. הם כיוונו לכך שבראש השנה נשאל ונברר בעיקר כיצד ממליכים את המלך.
הדגשת העוונות והחטאים, חוסר היכולת להשתחרר מהוידויים, פירושם להישאר בתוך עצמי. מי שבראש השנה טועה ובמקום לשמוח במציאות הבורא, ממשיך להיאנח על חטאי העבר והווה, למעשה מתמקד בעצמו. הוא אולי עושה זאת מתוך כוונה טובה, אבל הוא טועה ומטעה. במקום להבין שה' הוא המלך הוא חושב שהסיפור האמיתי זה הוא עצמו. הוא הדמות המרכזית ושם הוא נותר ממוקד.
בראש השנה אנו מצליחים לבטא את רצוננו הפנימי העמוק שמתמקד לא רק בנו, אלא בתיקון העולם כולו. אנחנו רוצים לא רק להביא את עצמנו למקום טוב יותר, אלא אנו שואפים כך גם עבור העולם כולו. לתקן עולם במלכות שדי. לכן כשאנו מתפללים בר"ה איננו מדגישים את חטאינו ואת עצמנו, כי אם את המלך. אנו מתפללים לכך ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
בכל השנה אנחנו יודעים כי סיבת החסרונות בעולם היא הסתרת פניו של המלך. ביום זה אנו מבקשים מהקב"ה שיופיע עלינו ועל העולם כלו בהדר גאון עוזו.
יש חתנים וכלות שלמרות שהתחתנו מזמן, עד היום הם לא חיים כבעל ואישה. הם לא חדלים להדגיש ולהחשיב בעיקר את עצמם. כזהו גם מי שבא לבית הכנסת בראש השנה, ובמקום להמליך את המלך הוא ממוקד (ואולי אף ממליך) בעצמו.
בראש השנה הזה נתכנס בבתי הכנסת, נשיר למלך ונעשה את מה שהעולם זקוק לו יותר מכל כעת: הוא צריך מלך. הנהגה אמתית. זאת נעשה אם נמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל העולם כולו
שנה טובה!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבת מעלה אדומים.
