בפרשתנו מצווים בני ישראל לערוך בכניסתם לארץ את מעמד הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל. הביצוע מתואר בספר יהושע, שם מחלק יהושע את העם לשניים, כשכל קבוצה בת ששה שבטים, עולה על אחת משתי הפסגות של ההרים גריזים ועיבל, המשקיפות על העיר העתיקה בשכם.
ראוי לכולנו לנסוע למקום ולראות את מקום ההתרחשות במו עינינו.
בכדי להגיע למקום יש לנסוע ממרכז הארץ מזרחה על כביש חוצה שומרון (כביש 5), לחלוף על פני הכניסה לעיר אריאל ולהמשיך לצומת תפוח. שם עלינו לפנות שמאלה לכביש 60, היא דרך האבות העתיקה. הכביש חוצה את הכפר חווארה ומגיע לפרשת דרכים. פנייה שמאלה תוביל אותנו לכיוון היישוב קדומים, אולם אנו נמשיך ישר (לכיוון צפון) עם כביש 57, עד לפניה שמאלה ליישוב הר ברכה הנמצא במעלה הר גריזים. לאחר שפנינו נמשיך בדרך עוד כקילומטר ואז נפנה שמאלה ונחנה את הרכב.
המקום בו אנו נמצאים הוא מעיין עמשא. עמק שכם איננו מרובה במעיינות, כך שכל מקור מים, ובוודאי שופע כמו זה, הוא חגיגה. בעמק זה בחר להשתקע יעקב אבינו. פה עבר יוסף בחפשו אחר אחיו ולכאן הועלו ממצרים עצמותיו.
במקום ריכוז נדיר של אלות אטלנטיות המזכירות את הנוף לו זכו אבותינו בשעתו: גבעות מיוערות בחורש סבוך. אלו היו ימים של טרום ימי החקלאות האינטנסיבית ועוד בטרם שליטים זרים גדעו את יופיה של הארץ. האלה האטלנטית היא הכַּנָה שעל גבה מרכיבים את אלת הבוטנה, זו המניבה את הפיסטוק החלבי שכולנו מכירים, ושהיה לפי חלק מהפרשנים חלק מפירות "זִמרת הארץ" ששלח יעקב עם בניו למצרים.
המעיין הנובע במקום בו אנו נמצאים קרוי על שמו של עמשא משולמי הי"ד, שחרף נפשו במלחמת לבנון השניה, עת לחם בטנק המוביל בקרב הסלוקי וניסה עם אנשי צוותו לחלץ פצועים תחת אש. המקום ששופץ הפך לפנינה של ממש, והבריכה שבמקום היא גם מקווה כשר ששימש לטהרת רבים מהפוקדים את קבר יוסף. העובדה שבמקום שתי בריכות יפהפיות, האחת לגברים והאחרת לנשים, היא אטרקציה ייחודית בכל מובן, שמזמינה טבילה. צינור מזרים את עודפי המים לוואדי לרווחת רועי הצאן. עצי תאנה וספסלי פיקניק שהוצבו במקום משלימים את התמונה הפסטורלית.
לאחר טבילה במקום נמשיך במעלה הכביש אל פסגת הר גריזים. בישובים סביב מתחדשת בשנים האחרונות חקלאות גפנים והפקת יינות, וזכינו שמתקיימת בנו נבואת הנחמה של ירמיהו: "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון" (ירמיהו לא, ד). נחלוף על פני הכניסה לישוב ברכה ונמשיך למעלה. שימו לב: עלייה להר גריזים מחייבת תיאום עם חטמ"ר שומרון: 02-5486204.
נגיע לצומת T שם נפנה ימינה ונסע עד לתחילתו של שביל עפר. הליכה רגלית תוביל אותנו לקצה השביל שם לשמאלנו נמצא סככת תצפית מחופה ברזנט כחול. נסב תחתיה בנחת ליהנות מתצפית מרהיבה על שכם.
במרכז העיר ניתן להבחין במבני העיר העתיקה והצפופה. ההתפשטות לשכונות החדשות בשכם החלה, פחות או יותר, במקביל ליציאה מן החומות בירושלים. לאחר במלחמת העצמאות נוספו על אלה מחנות הפליטים הרבים, כאשר כיום מתמלאת העיר בבניה לגובה ובמבנים מודרניים.
בימי האבות, בטרם ירושלים נקבעה כמרכז המקודש היחיד, שכם הייתה אחד האתרים המרכזיים שבהם הוצב מזבח, הוא המזבח שהציב יעקב בשובו לשכם עם משפחתו מארם. שרידים מתקופה זו אפשר לראות בתצפית אל מרכז שכם. מתחתינו לכיוון צפון ניתן לראות מתחם ריבועי לבן חשוף הנמצא למרגלות הר עיבל. זהו תל בלאטה הגדול והמקדש העתיק של העיר שכם. בתל זה נדגמו ממצאים מהתקופה הכנענית והישראלית, לרבות עצמות בע"ח המעידים על מזבח עתיק ופולחן קרבנות. מעט מזרחה לתל ומעבר לכביש ניתן להבחין במקבץ עצים ובמבנה לבן נוסף. זהו המתחם ההרוס של קבר יוסף.
כתבי נוסעים מן התקופה העותמאנית מספרים על קהילה יהודית קטנה ששמרה על אחיזה בשכם עד לתחילת המאה ה-20. בפרעות תרצ"ח נגדעה ההתיישבות היהודית בשכם, ובמקביל הפכה שכם אבן שואבת לפעילים פלשתיניים לאומניים.
בתום התצפית, נחזור אחורה לכיוון שכונת השומרונים. השומרונים חיים בפסגת הר גריזים, משום שלשיטתם זהו "המקום אשר יבחר ה'". בתנ"ך מסופר על ימי חורבנה של ממלכת ישראל בידי תגלת פלאסר, מלך אשור, שהחריב את השומרון והרחיק מהארץ את עשרת השבטים. במקומם הוא יישב במקום גולים מרחבי האימפריה. בסוף ספר מלכים מסופר כי התושבים החדשים, שביקשו ללמוד את מנהגי הארץ, החלו עד מהרה לעבוד את ה' בשיתוף עם אליליהם הקודמים. השומרונים היו חלק מאותם עמים, ויש לציין כי הם מעידים על עצמם כי הם הם בני ישראל האמיתיים. מקדש השומרונים העתיק נחרב במרידה במאה הרביעית לספירה, אולם עד היום נערכת על חורבותיו העליה לרגל המפורסמת של השומרונים בחג הפסח. (לקבוצות מומלץ להזמין סיור בשכונה ובמתחם המקודש. מרכז השומרונים:053-8862504)
את הביקור באזור נשלים בסיור רגלי יפהפה בשמורת הר כביר. לשם כך נרד חזרה לכביש 57, נפנה ימינה ומיד שמאלה לכביש 557 לכיוון אלון מורה. מהשער נעפיל לפסגת שכונת "צל הרים" (בכיכר הראשונה שמאלה ובפניה השנייה שוב שמאלה). במקום תצפית מרהיבה לארבע רוחות השמים המעניקה תחושת הוד נשגבת. מכאן ניתן לצאת למסלול משפחתי קצר וטבעתי (כחצי שעה), בין עצי אלון, צבאים ושפני סלע, שיסייעו לנו להרגיש – לרגע – חלק מעולמם של האבות.
שלי אשכולי היא מורת דרך ובעלת חברת הטיולים "אשכולֵי קדם" המתמחה בירושלים, תנ"ך וחקלאות קדומה
